פתיחת התפריט הראשי

שינויים

 
על פי ברטקה, העכברים שלו היו בעלי כמות נמוכה של IGF-1. כלומר, מדובר בפגיעה בחוליה גנטית דומה או קרובה יותר לזו של חולי תסמונת לרון, מאשר לזו של הנמטודות של קניון. שוב, החשוב לענייננו, כדברי ברטקה: "הראינו שהעכברים הגמדים שלנו האריכו ימים ושמרו על יכולות קוגניטיביות (שכליות), כגון יכולות למידה וזכרון כמו של עכברים צעירים, אפילו בגיל מבוגר"{{הערה|[http://www.siumed.edu/medicine/geriatricslab/message.htm מסר מאנדריי ברטקה], באתר אוניברסיטת דרום אילינוי}}.
 
ברטקה טוען ש"דיאטת רעב", כמו גם התרופה [[רפמיצין]], הפוגעת בגן לייצור [[TOR (אנזים)]], גם הן פוגעות כל אחת בחוליה אחרת בשרשרת הקשר הזו בין הורמון גדילה והזדקנות, והתוצאה שלהן דומה גם היא - אריכות ימים, חסינות למחלות זיקנה למיניהן ואם הדברים קורים בטרם בגר מושא הניסויים, אזי גם לננסות.
 
בשוק התרופות הנוכחי קיימת ומשווקת כבר לציבור תרופה נדירה הקרויה ''pegvisomant'' או ''Somavert''. התרופה מיועדת לריפוי [[אקרומגליה]] (''Acromegaly'') או "ענקות", המחלה ההפוכה, בה יש בגוף עודף בהורמון גדילה. התרופה מורידה את רמות IGF-1 בגוף והרעיון הוא לבדוק אם תרופה זו מסוגלת גם להאריך את תוחלת החיים. חובה להוסיף עם זאת, כי כמות מסוימת של IGF-1 בגוף היא הכרח וכי העדרו של הורמון זה עלול לגרום לסיבוכים ומחלות רציניות אחרות.