לסה פר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
←‏היסטוריה: קישורים
שורה 10:
בארצות הברית, ניצב מול האגף הדמוקרטי, שתמך במדיניות לסה פר ([[ג'יימס מדיסון]], [[תומאס ג'פרסון]], ו[[אנדרו ג'קסון]] היו הנשיאים הבולטים של סיעה זו) האגף ה"ויגי" ומאוחר יותר המפלגה הרפובליקנית, שתמכו במדיניות של מכסי-מגן, עידוד לעסקים ו"שיפור פנימי" (מימון ממשלתי לחברות פרטיות לצורך הקמת מפעלים ציבוריים). בסיעה זו בלטו במיוחד [[אלכסנדר המילטון]] ואחריו [[הנרי קליי]] ו[[אברהם לינקולן]].
 
תאוריות הלסה פר שקעו במידה רבה אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] ובמיוחד בעקבות הכישלון שיוחס לשוק החופשי במניעת [[השפל הכלכלי הגדול]]. כישלון זה, שנראה ברור לעין לבני הזמן, הוביל לאימוץ תפישות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] בחלק ממדינות המערב ולאימוץ מדיניות של [[קפיטליזם קורפורטיבי]] (Corporate capitalism) ו[[ג'ון מיינרד קיינס|קיינסיאניות]] גם בבריטניה ובארצות הברית. תפישות שלפיהן מדיניות לסה פר טהורה אינה מספיקה שררו גם בקרב חלק מהתומכים המובהקים של השוק החופשי, כמו [[וילהלם רופקה]].
 
כיום, יש כלכלנים והיסטוריונים הנוטים לראייה שונה של ההתרחשויות, הקרובה יותר לעמדותיו של [[בנג'מין אנדרסון]] שייחס את התפתחות המשבר הגדול דווקא למעורבות ממשלתית חזקה תחת הנשיא [[הרברט קלרק הובר]] ועוד יותר מכך תחת הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] בניגוד למדיניות הלסה פר, במיוחד בהמשך והרחבה של התערבות ממשלתית קיימת, כינון מדיניות פרוגרסיבית ושינוי שיעורי הריבית. ניתוחים מפורטים ברוח זו העלו היסטוריונים וכלכלנים כמו ג'ואן הוף וילסון, ויליאם בארבר, [[מילטון פרידמן]], [[הנרי האזליטהזליט]] (Henry Hazlitt), ו[[מורי רותבארד]] בספרו "[http://www.mises.org/rothbard/agd.pdf השפל הגדול באמריקה]".
 
ברוב מדינות המערב היום לא נהוגה מדיניות שניתן להתייחס אליה כמבוססת על עקרונות לסה פר, בעיקר בגלל קיומה של מעורבות ממשלתית ישירה בכלכלה באמצעות חוקי [[שכר מינימום]], מיסוי פרוגרסיבי, תוכניות רווחה, בעלות ממשלתית על חברות, הספקת מוצרים ציבוריים על ידי הממשלה ורגולציה של התחרות בשוק. החריג הבולט יותר בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה הייתה [[הונג קונג]], שבה ישנה מדיניות לסה פר באופן רשמי מאז שנות השישים לפחות (הגם שגם שם אין המדיניות חלה באופי הטהור).