מלקולם גלדוול – הבדלי גרסאות

ביקורת על גלדוול נוטה להתמקד בעובדה שהוא [[עיתונאי]] ולא אקדמאי, וכתוצאה מכך עבודתו אינו עומד בתקן של כתיבה אקדמית. המבקרים טוענים כי הוא לפעמים מותח סיפורים צבעוניים שלו כדי להחיל אותם על בעיות עסקיות. ב[[ניו ריפבליק]] נכתב על הפרק האחרון של "מצוינים": "אטום לכל צורות החשיבה הביקורתית". גלדוול קיבל גם ביקורת על הדגש שלו על ראיות אנקדוטיות במחקר כדי לתמוך במסקנותיו. סטיבן פינקר קורא תיגר על היושרה של הגישה של גלדוול. אפילו תוך שהוא מהלל את סגנון הכתיבה האטרקטיבי של גלדוול ותוכנו, פינקר כותב כי גלדוול הוא "גאון קטין אשר מבלי משים ממחיש את הסכנות של חשיבה סטטיסטית". בעקבות טעות הפניה בדיווח של גלדוול, פינקר מבקר את חוסר מומחיותו: "אני קורא לזה בעיה ערך Igon: כאשר החינוך של הסופר על נושא מורכב הוא לראיין מומחה, הוא נוטה להציע הכללות, והן בנאליות, קהות או שטחיות ולא נכונות". [[פובליציסט]] ה[[אינדפנדנט]] האשים את גלדוול בעשיית פוזות של תובנות ש"מובנות מאליהן". בביקורת הוא האשים את גלדוול בקבלת טענות עם [[אנלוגיה]] חלשה וציין כי יש "סלידה לכך". הוא הוסיף כי "גלדוול עשה קריירה מתוך מסירת אמיתות נבובות לאנשים והלבשתן בשפה [[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטית]] נמלצת כדי לעקוף את השיטה המדעית".