רומבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
WikiJunkie (שיחה | תרומות) |
מ קישורים |
||
שורה 1:
המונח '''רומבה''' מתייחס לכמה תופעות שונות: מלכתחילה בא המונח לציין את הרומבה המסורתית האפרו-[[קובה|קובנית]], אך במהלך הזמן התרחב השימוש במושג לתופעות נוספות: שם של [[ריקוד סלוני]] לטיני, קטע אינסטרומנטלי לכלי הקשה במסגרת הסלסה, ועוד. הערך הנוכחי עוסק רק ברומבה המסורתית האפרו-קובנית.
הרומבה הינה יצירה קובנית עממית המשלבת [[ריקוד]], [[תיפוף]] [[שירה|ושירה]] של [[מקהלה]]
מקורותיה של הרומבה אינם ידועים בוודאות אך נהוג להגיד שהיא צמחה בשכונות עוני ב[[הוואנה]] ומטאנסאס, שהיו מאוכלסות ב[[עבדים]] משוחררים, בשלהי המאה ה 19. (במקביל היו במזרח קובה ז'אנרים דומים שנקראו טומבה).מלכתחילה היה מדובר בהתקהלות ספונטנית קולקטיבית בה שרו ורקדו
לגבי מקור ומשמעות המלה רומבה יש כמה השערות: ייתכן שהיא מגיעה ממילים בדיאלקטים אפרו-קאריבים שמשמעותן חגיגה קולקטיבית, ייתכן שהיא מגיעה מהמונח "נשות הרומברו" שהיו יצאניות במועדוני ריקודים. יש הטוענים גם שפרוש המילה "רומבו" הוא הילולה ושיכרות.
שורה 17:
# המסגרת הסולמית הינה לרב מודלית. הקוים המלודים לרב יורדים ופנטטונים.
הרומבה מכילה גם יסודות [[ספרד|ספרדיים]]: השפה בה שרים היא לרב [[ספרדית]], חלק מתנועות הריקוד והלבוש מקורן בספרד.
הכאורוגרפיה של היאמבו והואואנקו מושתתת על חיזור כאשר הגבר מנסה לכבוש את האישה והיא מצידה מנסה להתחמק, הכל באווירה הומוריסטית וקלילה. כנראה שמקור ריקודים אלו בריקודי פולחן-פוריות אפריקאים.
שורה 44:
הטקסטים של השירים יכולים להיות על מגוון רחב של נושאים, שמחים ועצובים, הומוריסטים ורציניים, אישיים או ציבוריים, אך בדר"כ הם יעסקו במשהו עכשווי ואקטואלי ולא סיפורים מהעבר הרחוק. הרומבה שימשה כמעין היסטוריה של מעמד הפועלים המועברת בע"פ- מאפיין של חברות לא אורייניות. בדומה לז'אנרים קאריבים נוספים, פעמים רבות הטקסט נסוב סביב המוסיקה עצמה, הריקוד, השירה והתיפוף.
הרומבה זוהתה עד
אין תמימות דעים בנוגע למידת הדתיות/חילוניות של הרומבה והקשר שלה לדתות הסנטריה: רב החוקרים טוענים שהיא ז'אנר חילוני אך לעומתם יש הגורסים שהיא דתית. כמו כן אין תמימות דעים בנוגע למשקל היחסי של המורשת הספרדית לעומת המערב-אפריקאית ביצירת הרומבה. ברור לכל שזוהי יצירה קובנית אך יש הנוטים להדגיש את האלמנטים האפריקאים ויש הנוטים להדגיש דווקא את הספרדים. ויכוח זה אינו מוסיקולוגי בלבד, אלא טעון ברגשות ושאלות של זהות.
|