שלמה אלטון – הבדלי גרסאות

|מקום לידה={{דגל|טורקיה}}[[איזמיר]], [[טורקיה]]

אלטון נולד ב[[איזמיר]] שב[[טורקיה]], בנם של רחל ואברהם. התחנך בבית ספר "[[אליאנס]]" ובבית ספר למסחר. ב-בשנת [[1944]] עלה ל[[ארץ ישראל]] לבדו, במסגרת [[עליית הנוער]]. הצטרף ל[[הכשרה]] ב[[שדה נחום]] ולאחר שנתיים עבר ל[[גבעת ברנר]] במסגרת [[הכשרה מגוייסת]] ל[[פלמ"ח]]. בתחילת [[1947]] עבר קורס מ"כים ב[[דליה (קיבוץ)|קיבוץ דליה]], ופיקד על כיתה בגדוד 8 של [[חטיבת הנגב]], תקופה בה איבטח הגדוד את קווי המים מ[[ניר עם]] ל[[גבולות]]. לאחר [[קורס קצינים]] שימש אלטון כ[[מפקד מחלקה]] בגדוד 8 וכ[[מפקד פלוגה|מפקד]] [[פלוגה|פלוגת הסיור]] של גדוד 7 בחטיבה. ב[[מלחמת סיני]] שימש אלטון כ[[מג"ד|מפקד]] [[גדוד 13 (גדעון)]]. הגדוד בפיקודו פעל בגזרת [[רפיח]] והבקיע את מתחם מוצבי [[צבא מצרים|הצבא המצרי]] בגזרה הצפון-מזרחית של צומת רפיח.

לאחר המלחמה נשלח לשליחות איסוף כספים במסגרת [[הבונדס]] ב[[דרום אמריקה]], והשלים את לימודי ה[[בגרות]]. למד ב[[פו"ם]] ובבית הספר הגבוה למלחמה ב[[צרפת]], בה שהה במשך שנתיים. ב-בשנת [[1965]] מונה למפקד [[חטיבת גולני]]<ref>[[אורי שגיא]], '''אורות בערפל'''. תל אביב, ידיעות אחרונות, [[1998]], עמודים 110-111.</ref>. במהלך כהונתו בתפקיד דחףשאף לשלב את כוחות החטיבה ב[[פעולות התגמול]] והתעקש להשתתף בהן בעצמו. ב-בשנת [[1966]] התמנה למפקד [[בית הספר לקצינים]], במהלך [[מלחמת ששת הימים]] הצטרף למפקדת [[פיקוד הדרום]] כ[[קצין]] האג"ם של הפיקוד. בתחילת הקרבות נפגע באורח קשה במהלך סיור ב[[רצועת עזה]] ולאחר 17 ימים נפטר.