צבע שמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[תמונה:Mona_Lisa,_by_Leonardo_da_Vinci,_from_C2RMF_retouched.jpg|שמאל|ממוזער|190px|[[מונה ליזה]], צבע שמן על עץ מאת [[לאונרדו דה וינצ'י]]]]
'''[[צבע|צבעי]] שמן'''מוזכרים לראשונה בסביבות שנת 1100 ע"י נזיר גרמני בשם תיאופיליוס בחיבורו אודות טכניקות ציור של ימי הביניים.
רק בסביבות 1420 בקירוב מופיע השימוש בצבעי שמן באמנות הפלמית והאיטלקית כשבתחילה משתמשים בהם בשילוב עם טכניקת ציור ה[[טמפרה]] שקדמה לטכניקת צבעי השמן.
ניתן לראות אצל ציירים כ[[יאן ואן אייק]], [[האנס ממלינג]], ואן דר וואידן ועוד שימוש בגלזורות שמן שקופות שצויירו המעבר מטמפרה לשמן במהלך תקופת [[הרנסאנס]] איפשר קבלת גוונים עשירים וחמים יותר בעלי שקיפות וגמישות לעומת הצבע האטום, השביר והקווי של טכניקת הטמפרה.
מאז המאה ה- 15 משמשים צבעי השמן [[ציירים]] לאורך מאות שנים ועד היום הם בשימוש נרחב בזכות חיותם המיוחדת, גמישותם והאפקטים הרבים האפשריים בעת עבודה בהם, בזכות העובדה שצבעים אלה לא מתייבשים מיד (כמו צבעי [[אקריליק]], לדוגמה) ובזכות יציבותם ועמידותם לאורך שנים רבות.
==הרכב צבעי השמן וסוגיו==
צבעי השמן האיכותיים עשויים מ[[פיגמנט|פיגמנטים]] טהורים כתושים המעורבבים עם [[שמן]]
שמן הפשתן המופק מזרעוני פשתן מתאים ביותר לשימוש כחומר קישור לפיגמנטים. הוא אינו "מתייבש" בדומה למים או נוזל אחר ואינו מתאייד, אך בחשיפה לאויר הופך בהדרגה לג'ל ולאחר מכן מתקשה לשכבה עמידה תוך כדי תהליך כימי של חימצון (ספיגת חמצן מהאויר) ופילמור של מולקולות השמן.
שכבת צבעי השמן נצמדת למשטח הציור באופן יציב וחלקיקי השמן המקיפים את גרגרי הפיגמנט יוצרים אפקט אופטי המעצים את צבעו ומעניק לו חיות ועושר.
הצבעים מכילים פעמים רבות [[מתכת כבדה|מתכות כבדות]] כמו [[קדמיום]], [[עופרת]] ועוד מתכות שונות בכמויות קטנות. מתכות אלה עשויות להיות מסוכנות בעת עבודה אינטנסיבית (לאורך שעות רבות) וחלקן עשויות להשתחרר בעת [[בעירה|שריפה]] כאדים רעילים. לפיכך לאנשים העובדים עם צבעי שמן מומלץ לקרא את הוראות היצרן ואת הסימולים והאזהרות על גבי שפופרות הצבע.
דרגות הטוהר של [[פיגמנט|הפיגמנטים]] בצבעים באיכות סבירה ומעלה מאפשרות ביצועים מרהיבים וקשת גוונים עצומה באמצעות ערבוב וגוונון. בשוק ישנם צבעים באיכויות שונות וחברות רבות מציעות צבעים בשתי רמות: Artists (אמנים) ו- Students (סטודנטים, או חובבים), הזולים משמעותית. ההבדל בין האיכויות נובע מכך שחלק מצבעי החובבים מיוצר מחיקויים סינתטיים של אותם צבעים או מפיגמנטים זולים ופחות נדירים. עם זאת, הגוונים זהים לגוונים המקבילים וכן הטקסטורה וצורת העבודה אינם שונים. ההבדל המשמעותי הוא שצבעים ברמת Artists שומרים על גווניהם המקוריים במשך עשרות ומאות שנים או משתנים אך מעט ואף מקבלים "עומק", וכך ממשיכים "להחיות" את הציור. שני סוגי האיכויות מאפשרים עמידות של הציור לאורך זמן.▼
בהסטוריה של הציור בצבעי שמן מתועדים מקרים של הרעלת עופרת בעיקר עקב שימוש בצבע לבן (FLAKE WHITE) המכיל עופרת.
דרגות הטוהר של [[פיגמנט|הפיגמנטים]] בצבעים באיכות סבירה ומעלה מאפשרות ביצועים מרהיבים וקשת גוונים עצומה באמצעות ערבוב וגוונון. בשוק ישנם צבעים באיכויות שונות וחברות רבות מציעות צבעים בשתי רמות: Artists (אמנים) ו- Students (סטודנטים, או חובבים), הזולים משמעותית.
לצבעי השמן, כאמור, זמן יבוש ארוך יחסית. זמן הייבוש משתנה באופן משמעותי בהתאם לתנאי מזג האוויר ויכול לנוע בין מספר ימים למספר שבועות. ▼
על שפופרות הצבע יש סימולי יצרן המציינים את דרגת היציבות והשמירה על העמידות לאורך הזמן(PERMANENT).
▲
▲לצבעי השמן, כאמור, זמן "יבוש" ארוך יחסית
צבעי השמן נחשבים עמידים לאורך השנים, ובמידה שהשימוש היה כראוי (ללא ערבוב עם חומרים לא מתאימים או עבודה לא נכונה בשכבות) ציורי שמן יכולים להחזיק מעמד מאות שנים.
==עבודה עם צבעי שמן==
[[קובץ:Maslo maslo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צבעי שמן בשפופרות]]
ניתן לדמות את הציור בצבעי שמן למבנה של בניין הכולל יסוד (גרונד) וקומות (שכבות צבע המונחות זו על גבי זו).
קיימים שני סוגי מצע עיקריים לשימוש : בד פשתן או קנבס מתוחים על מסגרת עץ, או לוח עץ לבוד.
על המצע להיות מכוסה בלפחות שתיים- שלוש שכבות של חומר יסוד לבן, הנקרא "ג'סו". קיימים מספר סוגי ג'סו, חלקם על בסיס שמן פשתן בשילוב עם פיגמנט לבן(צינק או טיטניום)וחלקם אקריליים על בסיס מים.
יישום הג'סו נעשה במברשת שטוחה ורחבה כשכוון היישום של כל שכבה מנוגד לכוון הצביעה של השכבה הקודמת. בין שכבה לשכבה מומלץ לשייף ולהחליק בנייר זכוכית עדין.
תפקיד הג'סו לשמש שכבת בידוד בין המצע לצבע ולמנוע ספיגה שלו לתוך המצע, זאת מכיוון שבעבודה ישירות על בד, השמן שבצבע נספג אל הבד, והגוונים נראים פחות חיים ובוהקים.
ישנם בדים מוכנים לעבודה בכל חנויות האמנות והתחביב, אולם ישנם ציירים המעדיפים לבנות את המסגרת בעצמם, למתוח על גביה את הבד ולצבוע בג'סו. זאת משיקולים של עלויות והעדפות מסוימות לגבי מידת המתיחות או סוג הבד.
טכניקות הציור העיקריות בצבעי שמן הינן: ציור ישירות עם צבע השמן על הבד (בטכניקת [[ציור אלה פרימה]])וטכניקת ציור בשכבות שקופות (GLAZING).
בשימוש בצבעי שמן יש להמנע מיישום שכבות עבות מדי של צבע, כדאי לצייר שכבות גמישות יותר מעל לשכבות גמישות פחות ומומלץ לצייר על פי העקרון של "שמן" על "רזה", כלומר כל שכבה צריכה להכיל כמות גדולה יותר של מדיום מקודמתה. יש להמתין לייבוש מלא בין השכבות.
צבעי השמן מאוד מרוכזים ולשם דילולם ונוחות השימוש בהם ניתן להשתמש במדיומים מיוחדים לצבעי שמן. קיימות נוסחאות רבות למדיום
בכל מקרה לא רצוי להשתמש ב[[טרפנטין]] [[מינרל|מינרלי]] כמדיום או כחלק ממנו והוא משמש רק לניקוי [[מכחול|המכחולים]], משטח הערבוב וכתמים
עם סיום הציור בצבעי שמן, (בדרך כלל לאחר 3-6 שבועות) יש צורך לצפות את הציור בשכבת הגנה הנקראת ורניש . הורניש הינו לכה שתפקידה להעניק לציור מראה וברק אחידים וכן הגנה מפני לחות ופגעי מזג אויר.
אנשים אשר באים במגע רב עם צבעי שמן, או שמתלכלכים הרבה במהלך העבודה, יכולים להגן על ה[[עור]] מפני המתכות שבצבעים בעזרת כפפות, או "קרם כפפה" שהוא חומר על בסיס [[סיליקון (תרכובת)|סיליקון]] למריחה על הידיים שמגן עליהן. צבע שמן על קנבס הוא אופן הציור הנפוץ ביותר בקרב ציירים.▼
ישנם סוגים שונים של ורניש המעניקים לציור דרגות שונות של ברק, לדוגמא דמר ורניש הינה לכה טבעית המכילה שרף מיוחד בשם דמר(DAMAR)המומס בטרפנטין עץ מזוקק ומעניקה גימור מבריק לציור.
▲
==ראו גם==
| |||