יוסי גולדשטיין – הבדלי גרסאות

יוסי גולדשטיין נולד ב[[חיפה]], שירת ב{{ה|צנחנים}} בשירות סדיר. בשנת 1974 סיים תואר ראשון ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}, בחוג ללימודים רוסיים. למד לתואר שני באוניברסיטה העברית וכתב תזה בהדרכת הפרופסורים [[גליה גולן]] ו[[יעקב רואי]], בנושא "יחסי ישראל-[[אש"פף]], 1969-1964". בשנת 1982 קיבל תואר [[דוקטור]] מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על מחקר בנושא "[[התנועה הציונית]] ב[[רוסיה]] 1904-1897", שנעשה בהדרכת הפרופסורים [[שמואל אטינגר]] ו[[יונתן פרנקל]].

ה[[אמנציפציה]], שוויון הזכויות לו זכו היהודים במדינות אירופה מאז [[המהפכה הצרפתית]], והמהפכה התרבותית שעברו בעקבות זאת, דחפו להתערותם בחברה האירופית והאמריקאית. פריין המרכזי היה בחילונה של החברה היהודית, שהחלה עוד בתקופת ה[[השכלה]] במחצית הראשונה של [[המאה ה-18]], אך הפכה ללב ההוויה היהודית, החברתית-תרבותית, במהלך המאה העשרים, עם הפיכתו של [[יהדות אורתודוקסית|הזרם האורתודוכסיהאורתודוקסי]] הדתי למיעוט בחברה היהודית.

קורפוס אחר במחקריו של גולדשטיין קשור לתולדות הציונות בראשיתה, תוך דגש על התנועה הציונית שהתפתחה ב[[מזרח אירופה]]. לטענתו, הבסיס לתנועה הלאומית היהודית נוצר דווקא ב[[רוסיה הצארית]]. אין ספק שתיאודור הרצל, בן טיפוחיה של התרבות היהודית-גרמנית-מרכז אירופאית, בפעילותו לכינון [[ההסתדרות הציונית]], הוא זה שייסד את התנועה, שבסופו של דבר היוותה את הבסיס להתפתחותה של הציונות ולכינונה של מדינת ישראל. אך מרבית חברי התנועה באו מרוסיה ועיקר פעילותה נעשתה שם. מנהיגיה, מאז הרצל, מ[[חיים ויצמן]] ועד [[דוד בן -גוריון]], נולדו וגדלו באימפריה הצארית. תרבות [[תחום המושב]] הייתה נטועה בהם עמוקות.

בדוקטורט<ref>י. גולדשטיין, התנועה הציונית ברוסיה, 1904-1897 (מנחים: פרופ' שמואל אטינגר, פרופ' יונתן פרנקל), האוניברסיטה העברית 1982 (485 עמ').</ref> שכתב על התנועה הציונית ברוסיה בראשית דרכה, בספר שפרסם בעקבותיו<ref>י. גולדשטיין, בין ציונות מדינית לציונות מעשית, התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה, הוצאת מאגנס, הספרייה הציונית, ירושלים תשנ"א (256 עמ').</ref> ובעשרות מאמרים,<ref>הבולטים שבהם: J. Goldstein, “Some Sociological Aspects of the Russian Zionist Movement at its Inception", Jewish Social Studies, XLVII, No. 2 (1985), pp. 167-178.; י. גולדשטיין, "מערכת היחסים בין 'הוועד האודסאי' לבין התנועה הציונית והרצל: מעשה אבות סימן לבנים?", הציונות 10 (1985), עמ' 52-33; J. Goldstein, “The Attitude of the Jewish and the Russian Intelligentsia to Zionism in the Initial Period”, The Slavonic and East European Review, 64 (1986), pp. 547-556.; י. גולדשטיין, "פלסטינוצנטריזם בקרב ציוני רוסיה, 1904-1897", היסטוריה יהודית, 1 (1987), עמ' 18-1.</ref> הוא תיאר את הסיבות להתפתחות הציונות ברוסיה מאז כינון התנועה,<ref>בשנה הבאה (2013) אמור לצאת לאור במוסד ביאליק, ספרו של גולדשטיין על ראשיתה של התנועה הלאומית הראשונה, חיבת ציון: אנו היינו הראשונים, תולדות חיבת ציון, 1881--1918 (420 עמ').</ref> האידאולוגיה שאמצו חבריה, ובמיוחד תרומתם להסתדרות הציונית. בלב התזה שפיתח, הסביר כי התפתחות התנועה, דווקא בתחום המושב ברוסיה, נבעה מתהליכים חברתיים וכלכליים ייחודיים של היהודים שהתגוררו שם. זאת לצד ההתייחסות הייחודית של השלטון הצארי ליהודים, שאותה פיתח גולדשטיין בספרו "תזכיר לופוחין".<ref>י. גולדשטיין, תזכיר לופוחין, הוצאת מרכז דינור, האוניברסיטה העברית, ירושלים 1988 (188 עמ') (מהדורה מדעית).</ref> עוד ביקש להוכיח במחקריו, כי מאז כינון התנועה הציונית התפתחה אידאולוגיה ציונית מיוחדת לציוני רוסיה – "[[ציונות מעשית]]" – שנבדלה מ"ה[[ציונות מדינית|ציונות המדינית]]" של הרצל. אותה אידאולוגיה יהודית מזרח אירופאית, היוותה תוצר חברתי ותרבותי ומנהיגותי, שהתפתחה מתוך הקהילה היהודית שם. בביוגרפיה שכתב על [[מנחם אוסישקין]],<ref>י. גולדשטיין, אוסישקין, ביוגרפיה, חלק א'-ב', הוצאת מאגנס, ירושלים 2001-1999 (548 עמ').</ref> הבולט ביו המנהיגים הציוניים הרוסיים אז, ובמאמרים רבים,<ref>הבולטים שבהם: Y. Goldstein, “The Beginnings of the Zionist Movement in Congress Poland: The Victory of the Hasidim over the Zionists?", Polin, 5 (1990), pp. 114-130; ; י. גולדשטיין, "אוסישקין ו'פרשת אוגנדה': בין אידיאולוגיהאידאולוגיה ופוליטיקה", הציונות, כ' (1997), עמ' 30-9; י. גולדשטיין, "פעילות ההסתדרות הציונית בימי העלייה השנייה", ספר העלייה השנייה, מחקרים (עורכים: י. ברטל, ז. צחור, י. קניאל), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1997, עמ' 87-75; Y. Goldstein, “Between Practical and Political Zionism: Menahem Ussishkin as Chairman of the Odessa Committee, 1906-1918”, Shvut, 5 (21), 1997, pp. 1-31..</ref> מצויים ההסברים המבדילים בין שתי האידאולוגיות, כמו גם פרוט פעילותם המעשית והפוליטית של "הציוניים המעשיים".

ובאותו הקשר, בביוגרפיה שכתב גולדשטיין על [[אחד העם]],<ref>י. גולדשטיין, אחד-העם, ביוגרפיה, הוצאת כתר, ירושלים 1992 (511 עמ')</ref> בספרו "אחד העם והרצל"<ref>י. גולדשטיין, אחד העם והרצל: המאבק על אופייה הפוליטי והתרבותי של הציונות בצל "פרשת אלטנוילנד", הוצאת מרכז דינור, ירושלים, מרכז זלמן שז"רשזר, ירושלים 2011 (237 עמ').</ref> ובמאמרים רבים,<ref>הבולטים שבהם: י. גולדשטיין, "המאבק בין חרדים לחילוניים על דמותה של התנועה הציונית, 1921-1882", יהדות זמננו, ב' (תשמ"ה), עמ' 260-237; J. Goldstein, “Herzl and the Russian Zionists: The Unavoidable Crisis?, Studies in Contemporary Jewry, II (1986), pp. 208-226.; י. גולדשטיין, "לתולדות מסעו של אחד-העם: אמת מארץ-ישראל?", קתדרה, 46 (1987), עמ' 108-91; י. גולדשטיין, "מעמדו של אחד-העם עד בוא הרצל בראי 'משפט דיבה' נגד מרגלית", ציון, נ"ב, ד', (1987), עמ' 487-481; Y. Goldstein, “Ahad Ha`am: A Political Failure?" Jewish History, 4 (1990), pp. 33-48. ; י. גולדשטיין, "'בני-משה': סיפורו של מסדר חשאי" ציון, נ"ז ב (1992), עמ' 205-175; Y. Goldstein, “Ahad Ha`am in Historical Perspective", Studies in Contemporary Jewry, VIII (1994), pp. 168-180.; Y. Goldstein, “Eastern Jews vs. Western Jews: The Ehad Ha’am – Herzl Dispute and its Cultural and Social Implications” Jewish History, 24 (2010), pp. 355-377.</ref> מצא גולדשטיין כי ההבדלים התרבותיים, שנוצרו בין חברי התנועה הרוסיים (ה-[[Ost-Juden]]), לבין אלה של הציונים במרכז אירופה, בראשות הרצל ([[West-Juden]]), יצרו חיץ תרבותי עמוק ביניהם. הוא בא לידי ביטוי מובהק במשבר פוליטי עמוק שהתרחש סביב "[[תוכנית אוגנדה]]".

הקורפוס השלישי במחקריו של הפרופסור גולדשטיין מוקדש לתולדות מדינת ישראל בראשיתה. במרכזם עומדות שבע ביוגרפיות על אישים מרכזיים שחיו בראשית ימיה של המדינה: שלושה ראשי הממשלה: [[לוי אשכול]],<ref>י. גולדשטיין, אשכול, ביוגרפיה, הוצאת כתר, ירושלים 2003 (789 עמודים).</ref> [[גולדה מאיר]]<ref>י. גולדשטיין, גולדה ביוגרפיה, אוניברסיטת בן -גוריון 2012 (649 עמ').</ref> ו[[יצחק רבין]],<ref>י. גולדשטיין, רבין, ביוגרפיה, הוצאת שוקן, תל- אביב 2006 (590 עמ'). </ref> ששלטו בעת ההיא בין השנים 1995-1963; וארבע ביוגרפיות נוספות על אישים בולטים בפוליטיקה (ח"כ [[יוסף תמיר]]), בכלכלה (ד"ר [[יעקב ארנון]]), בתעשייה ([[אלי הורביץ]]) ובמדע במדינת ישראל (פרופ' [[מיכאל סלע]]).<ref>י. גולדשטיין, הבגידה בארץ הבחירה , הוצאת "כתר", ירושלים 2002 (272 עמ'); יוסי גולדשטיין, אריה דיין, קראו לו יאפ, יעקב ארנון, בין אמסטרדם לירושלים, תל אביב 2010 (262 עמ'). י. גולדשטיין, אלי הורוביץ, שוקן, תל אביב וירושלים, 2012; י. גולדשטיין, מיכאל סלע, פרקי חיים (בדפוס, שוקן, יצא לאור ב-2013).</ref>

*י. גולדשטיין, רבין, ביוגרפיה, הוצאת שוקן, תל- אביב 2006 (590 עמ').

*י. גולדשטיין, אחד העם והרצל: המאבק על אופייה הפוליטי והתרבותי של הציונות בצל "פרשת אלטנוילנד", הוצאת מרכז דינור, ירושלים, מרכז זלמן שז"רשזר, ירושלים 2011 (237 עמ').

*י. גולדשטיין, גולדה ביוגרפיה, אוניברסיטת בן -גוריון 2012 (649 עמ').