מרקוס יסטרוב – הבדלי גרסאות

ב- [[1858]] חזר יסטרוב לפולין. הפעם כרבה של הקהילה היהודית ב[[ורשה|וורשה]]. הוא התחיל ללמוד [[פולנית]] ואת המצב בפולין באותו זמן. ב- [[27 בפברואר]] [[1861]] הגיעו הרגשות הלאומיים הפולניים לשיא והממשלה שלחה את הצבא. חמישה אנשים נפלו בפרבר קרקוב בורשה. הלוויתם וטקסי הזיכרון שנערכו לכבודם הפכו להפגנות פטריוטיות שבהן השתתפו, לראשונה, "האחים בני הברית הישנה" כקהילה יחד עם הפולנים. למרות שהיה זה ב[[שבת]] הצטרפו שלושה רבנים, כולל יסטרוב לתהלוכת הלויה. בטקס הזיכרון שערך בבית הכנסת שלו, גם כן בשבת, נשא יסטרוב את הדרשה הראשונה שלו בפולנית ועורר התלהבות כל כך גדולה עד שהמאזינים לה התאספו שוב והעלו אותה על הכתב. הם הפיצו בתוך שבוע 10,000 עותקים כשהם עוקפים את הצנזורה.

שלושת הרבנים נעצרו בתירוצים שונים ב-[[10 בנובמבר]] 1861 ונכלאו במצודת ורשה. יסטרוב הוחזק במשך 23 ימים בבידוד. במשך 72 ימים הוא חלק תא עם הרב דב מייזליש{{הערה|פולין: פרקים בתולדות יהודי מזרח־אירופה ותרבותם, כרך 8}}. הוא השתחרר ב- [[12 בפברואר]] [[1862]]. בהיותו אזרח [[פרוסיה|פרוסי]] הוא נשלח אל מעבר לגבול. בזמן מאסרו הוא נדרש לענות על שאלות בקשר ליחסם של היהודים לפולנים הנוצרים ולהתנגדותם לממשלה.

בנוסף לעיתונים שהוזכרו הוא פרסם מאמרים גם ב [[Revue des Études Juives]], Magazin für die Wissenschaft des Judenthums;, Sippurim, Journal of Biblical Literature, Hebraica, Young Israel, Libanon, Jewish Record, Jewish Messenger, American Hebrew, Jewish Exponent וכד'וכדומה.