מתתיהו בן תאופילוס (השני) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: הסיר מקטגוריה:אנשי המאה ה-1
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מאחר ש
שורה 8:
בזמן המצור הרומאי על ירושלים בשנת [[70]], הצליחו ארבעת בניו של מתתיהו להימלט מן העיר הנצורה. יחד עם הכהנים הגדולים (מתתיהו עצמו ככל הנראה כבר לא היה בחיים) [[יהושע בן דמנאי]] ו[[יוסף בן קמחית]] (או קבי) ובניהם של כהנים גדולים אחרים ([[ישמעאל בן פיאבי]] ומתתיהו בן ביתוס), ברחו בניו של מתתיהו מהעיר הסגורה על ידי משמרות המורדים, אל הרומאים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ו, פרק ב, פסקה ב.}}
 
לטענת [[יוסף בן מתתיהו]], היו אלה דבריו שלו אל תושבי ירושלים הנצורים, שהשפיעו על האליטה לברוח מהעיר. הפליטים העשירים שוכנו זמנית על ידי [[אספסיינוס]] בעיר [[גופנא]], מה שהביא את המורדים לטעון בפני העם, שהפליטים, מאחר ונעלמושנעלמו מן העין, ללא ספק נרצחו על ידי הרומאים. [[טיטוס]] בתגובה, הביא אותם בחזרה כדי שיסובו יחד עם יוסף בן מתתיהו את חומות [[הר הבית]]. הבורחים התאספו לפני הצבא הרומי מול החומה והתחננו למורדים להציל את לב לבה של עיר הבירה:<br />
{{ציטוטון|פתחו את שערי ירושלים לפני הרומאים והצילו את עיר אבותינו, ואם תמאנו לעשות כדבר הזה – צאו כלכם מהר-הבית והשאירו את בית מקדש לפלטה}}.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ו, פרק ב, פסקאות ב-ג.}}<br />
דבריהם רק העלו את חמת המורדים, שענו להם בצעקות וקללות. עם החרבת בית המקדש, פסקה גם הכהונה הגדולה.