אירו-קומוניזם – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Positions of European Communist Parties at the 1976 Berlin Conference.png|250px|ממוזער|שמאל|חלוקה רעיונית של המפלגות הקומוניסטיות האירופאיות בוועידת מפלגות הפועלים שהתקיימה במזרח גרמניה ביוני 1976. אדום: קו נוקשה (תמיכה בלתי-מסוייגתמסויגת בברית המועצות), '''ירוק: אירו-קומוניזם (במערב אירופה)''' או קו עצמאי (יוגוסלביה ורומניה), כחול: כיוון עצמאי, אפור (אלבניה): החרימה את הוועידה]]

== בסיס תיאורטיתאורטי ==

את הבסיס התיאורטיהתאורטי להשקפה המשלבת קומוניזם במדינה המקיימת [[דמוקרטיה פרלמנטרית]] הניח הוגה הדעות ה[[איטלקים|איטלקי]] [[אנטוניו גראמשי]]. לפי גראמשי המפלגה הקומוניסטית צריכה לחתור להובלת מאבקים בתחום יחסי העבודה ורפורמות חברתיות ולפעול במסגרת הדמוקרטית הקיימת, תחת הנטייה לחתור תחתיה ותוך ויתור על השאיפה ל[[מהפכה]]. המפלגות האירו-קומוניסטיות ביקשו לייצר בריתות ("חזיתות") עם מפלגות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]], שנחשבו בתפיסת ה[[סטליניזם]] כ[[ריאקציונר|ריאקציוניות]] ובעלות-ברית של ה[[קפיטליזם]] ולבסס תמיכה בקרב [[מעמד הביניים]], תוך השתלבות במגמות של [[פמיניזם]], יחס ל[[מהגרי עבודה]], תמיכה בכוחות אנטי-[[אימפריאליזם|אימפריאליסטים]] ב[[העולם השלישי|עולם השלישי]] וזכויות ל[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]], נושאים שלא הודגשו במסגרת הקומוניזם הסובייטי.

הגישה האירופית החדשה התקבלה בעויינותבעוינות על ידי ברית המועצות, מעבר לבגידה הרעיונית במהפכה, לראשונה נשמט בסיס תמיכה אוטומטי ב"אינטרנציונל". לפי מחקרים מודרניים, השימוש העיקרי של מוסקבה במפלגות האירופיות לא היה מעולם עידוד פעיל של מהפכה, אלא הקמת רשת-תמיכה במדיניות החוץ הסובייטית<ref>ברנרד ס' מוריס, '''האירו-קומוניזם והאינטרנציונליזם החדש''', בתוך: עודד ערן (עורך), '''מדיניות החוץ של ברית המועצות''', עמוד 185</ref>.