אתרונגאיוס – הבדלי גרסאות

'''אתרונגאיוס''' (אַתְּרוֹנְגַיוֹס{{הערה|כך בתרגום [[יעקב נפתלי שמחוני]] ל"[[תולדות מלחמת היהודים ברומאים]]".}} או '''אתרו֗נגֶס'''{{הערה|כך בתרגום [[אברהם שליט]] ל"[[קדמוניות היהודים]]".}}), היה רועה יהודי שביקש לעורר [[פולמוס וארוס|מרד]] כנגד [[בית הורדוס]] וה[[רומאים]] לאחר מותו של המלך [[הורדוס]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ב, פרק ד, פסקה ג; '''קדמוניות היהודים''', ספר 17, פרק י, פסקה ז, סעיפים 284-278.}}

[[יוסף בן מתתיהו]] בספרו "מלחמות היהודים" (ב' ד') מציין כי "ובימים ההם קמו מהומות רבות בקרב הארץ (הקדם-פרובינקיה) והרבה אנשים מצאו שעת-הכשר לעשות מלוכה"{{הערה|שם=מלחמת היהודים ב ד א|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ב, פרק ד, פסקה א.}}. היה זה לקראת סוף כהונת הנשיאות של ארכלאוס, בנו-בכורו של הורדוס, כשהקבוצות הקנאיות בקשו לנצל את הנסיבות ההיסטוריות, למרוד ולחדש את המלוכה.

ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]] התקומם [[יהודה בן חזקיה]] הגלילי{{הערה|שם=מלחמת היהודים ב ד א}}{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 17, פרק י, פסקה ה, סעיפים 272-271.}} ("ראש השודדים" כהגדרת יוסף בן מתתיהו). הלה פרץ למחסן הנשק המלכותי (של ארכלאוס). בעבר הירדן התעורר שמעון{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ב, פרק ד, פסקה ב; '''קדמוניות היהודים''', ספר 17, פרק י, פסקה ו, סעיפים 277-273.}}, אחד מ"עבדי" (סוכני) המלך, בעל חזות חיצונית נאה וחזקה (בבחינת הערצת האידאליזציה היוונית-הלניסטית) והכתיר עצמו למלך. הוא נהג באכזריות ובטרור באזור הערבה[[הירדן]] הדרומי וצפון [[ים המלח]], ובכלל זאת שריפת ארמון המלך ביריחוב[[יריחו]] ובתי מידות של עשירים, מה שמלמד על הרקע החברתי-כלכלי ואף האמוציונאלי של תופעות המרדנות.