קרחונים בארץ החמסינים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
ראשיתו של הספר כשאוטין התחיל לכתוב בכתב העת סינמטק ועורכיו, דן ועדנה פיינרו, פנו אליו על מנת שיערוך ראיונות עם יוצרי קולנוע ישראלים. אוטין הבחין בכך שקיים פער בין הצלחתם של חלק מסרטי הקולנוע הישראלים ב[[פסטיבל קולנוע|פסטיבלים]] החשובים ביותר כמו [[פסטיבל קאן|קאן]], [[פסטיבל ונציה|ונציה]], [[פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין|ברלין]] ו[[טרייבקה]], לבין הדיון המועט יחסית של אנשי האקדמיה והמבקרים באיכויות האסתטיות של הסרטים.
עד ספרו של אוטין, רוב הכתיבה על הקולנוע הישראלי התמקדה בחייהם של היוצרים ובעיקר סרטים כמשקפים [[אג'נדה]] פוליטית וחברתית של הבמאים או מערך כוחות בחברה, בעיקר יחסי [[הסכסוך הישראלי-פלשתיני]], יחסי יהודים-ערבים, יחסי [[מזרחים]]-[[אשכנזים]], גברים-נשים, [[צבר (סלנג)|צבר]]-[[יהודי גלותי]], [[גבריות]] וצבא.
גישתו של אוטין ב"קרחונים בארץ החמסינים" היא להתייחס אל קולנוע בראש ובראשונה כאומנות ולא רק כטקסט תרבותי. הוא שאל את הבמאים ממה נובעות בחירותיהם בהפקת ובימוי הסרטים: עיצוב הסאונד, זווית הצילום, גוון הצבעים, עיצוב הדמויות, תנועות המצלמה ועוד. בעקבות הדיון בבחירות האסתטיות התקדמו השיחות גם לדיון במשמעויות שלהן (חברתיות, תרבותיות, אתיות, פילוסופיות, פוליטיות).
| |||