משפחת פארנזה – הבדלי גרסאות

מקורה של המשפחה בקסטרום פרנטי (Castrum Farneti) ועדות לקיומה ניתן למצוא כבר בשנת [[984]]. אחד מבני המשפחה, פייטרו, נזכר כמגן ה[[גיבלינים]] ב[[טוסקנה]] ב-[[1110]]. בני משפחה נוספים לקחו חלק במלחמות בטוסקנה עד שב-[[1319]] התיישבו בטושיה שב[[לאציו]] ורכשו את העיירה פארנזה. בעקבות בריתות ושיתופי פעולה עם קרדינלים מובילים הצליחו להגדיל את שטחם בלאציו, שהייתה חלק מ[[מדינת האפיפיור]]. למשל, ב-[[1368]] סייע ניקולו פארנזה לאפיפיור [[אורבנוס החמישי]] במלחמותיו נגד הגיבלינים ובתמורה זכה בנחלות בצ]וןבצפון לאציו וב[[פריווילגיה|פריווילגיות]] שהציבו את משפחתו באותו מעמד כמו משפחות רומאיות עתיקות ונכבדות כ[[בית אורסיני]] ו[[בית ספורצה]].

במהלך [[המאה ה-15]] הורחבו נחלות המשפחה עד [[אגם בולסנה]]. חלק מבני המשפחה היו [[מצביא]]ים-[[שכיר חרב|שכירים]] ברומא ו[[סיינה]], אחד מהם, רנוצ'יו פארנזה (1390–1450) זכה לתואר [[סנטור]] רומא. בנו, פייר לואיג'י, נשא לאשה בת משפחתו של האפיפיור [[בוניפקיוס השמיני]], משפחת קסטני, אחת העתיקות והמכובדות ברומא. בתו הייתה ג'וליה פארנזה היפה, שבגיל 19 ונשואה (ל[[משפחת אורסיני|אורסינו אורסיני]]), שימשה כפילגשו של האפיפיור אלכסנדר השישי לבית בורג'ה. אחיה, אלסנדרו, זכה בהשתדלותה לתואר קרדינל ולימים היה לאפיפיור פאולוס השלישי. הוא הורה להקים את [[ארמון פארנזה]] במרכז רומא כבית מגורי המשפחה. הארמון קיים עד היום ומשמש את [[שגרירות]] [[צרפת]].