מבצע נקם – הבדלי גרסאות

|צד שני-אבדות=טייס אחד נעדר עם מטוסו.

}}

 

לבקשתו של [[נשיא ארצות הברית]] [[פרנקלין רוזוולט]], נועץ נימיץ באדמירל [[ויליאם הלסי]] ולאחר מכן, ב-[[17 באפריל]] הורה על יירוט מטוסו של יממוטו. לביצוע המשימה נבחרה [[טייסת]] מטוסי [[P-38 לייטנינג]], שכן היו אלה המטוסים היחידים שהיו בעלי טווח טיסה מספיק ויכולות יירוט. לשמונה עשר הטייסים שנבחרו בקפידה משלוש יחידות נמסר שמטרתם היא קצין בכיר בעל חשיבות, אך שמו של יממוטו לא הוזכר.

 

 

לוטננט ראשון רקס ברבר פתח באש על הראשון מבין שני מטוסי התובלה היפנים, שהיה מטוסו של יממוטו. ברבר ירה על המטוס עד שעשן החל להיתמר מהמנוע השמאלי. ברבר הסתובב על מנת לתקוף את מטוס התובלה השני בעוד מטוסו של יממוטו התרסק אל ה[[ג'ונגל]] באי [[בוגנוויל]], היום בשלטון [[פפואה ניו גיני]].

על מנת לכסות על העובדה ש[[בעלות הברית]] פענחו את התשדורות היפניות המוצפנות, נמסר ל[[סוכנות ידיעות|סוכנויות הידיעות]] האמריקאיות שתצפיתנים אזרחיים ראו את יממוטו עולה למטוס באזור. הם לא פרסמו את שמות הטייסים שהשתתפו בתקיפה מכיוון שלאחד מהם היה אח בשבי היפני והרשויות האמריקאיות חששו לשלומו.

 

 

אנשי המטה שלו שרפו את גופתו של יממוטו בבווין (Buin), בסמוך לאתר ההתרסקות, ואפרו נשלח לטוקיו על סיפון אוניית המערכה מוסאשי, [[אוניית דגל|אוניית הדגל]] האחרונה של יממוטו. ב-[[5 ביוני]] 1943 נערכה לו [[הלוויה ממלכתית]], במהלכה קיבל לאחר מותו את התואר מרשל-גנרל ימי (''gensui kaigun-taishō'' 元帥海軍大将{{כ}}; מקביל לדרגת [[אדמירל צי]]) ואת עיטור [[מסדר החרצית]] (דרגה ראשונה). בנוסף הוא קיבל את עיטור [[צלב הברזל#צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות|צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות]] מגרמניה הנאצית. חלק מאפרו נטמן בבית העלמין הציבורי בטאמה, טוקיו, והשאר נטמן בחלקת אבותיו במקדש צ'וקו-ג'י (Chuko-ji) בעיר נגאוקה. את מקומו כמפקד הצי היפני המשולב תפס אדמירל מינאיצ'י קוגה.

 

 

[[קטגוריה:זירת אסיה והאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה]]