מרד טאיפינג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Legobot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q192408
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1תוארי
שורה 19:
הונג שיוצ'ואן הכריז על עצמו כ[[שליט אבסולוטי]] בממלכה. המדיניות שהונהגו על ידיו הייתה שונה משמעותית מהמקובלת בסין הקיסרית - פקידים נבחנו על ידיעתיהם בכתביו של הונג, כולל גרסה של התנ"ך שנערכה על ידו, ובמיתולוגיה של הטאיפינג, ולא על [[קונפוציאניזם]], ה[[רכוש פרטי|רכוש הפרטי]] בוטל ונאסרו [[הימורים]], [[סמים]], [[טבק]] ו[[עבדות]]. מקדשים בודהיסטיים, דאואיסטיים וקונפוציאניים נשרפו וכל כוהניהם נטבחו. כמו כן הוחלף [[לוח שנה|לוח השנה]] מ[[שנת ירח]] ל[[שנת שמש]]. נאסרו מנהגים כמו קשירת רגלי נשים, עישון אופיום, וכן הצגות תיאטרון, זנות וכל סוגי הבידור. מעל הכל, ציווה הונג על הפרדה חמורה בין גברים לנשים, ואסר כל מגע אפילו בין זוגות נשואים. יחסי מין נאסרו "עד לניצחון הסופי במלחמה". עם זאת, חיו הונג, יאנג ונאמניהם חיי מותרות והפקר, ובניגוד לאיסור הכללי על יחסי מין, נהנו מהרמון מלא בפילגשים. הונג עצמו הכריח את פילגשיו לבנות עבורו בריכת נוי בגשם ובשלג.
 
ראש המדינה היה כמובן הונג, ותוארו היה "המלך השמיימי". סגניו קיבלו תאריתוארי "מלכים", ובראשם עמד יאנג שיו צ'י, שכונה "מלך המזרח". המלכים השליטו בננג'ינג משטר אימים. משטרה חשאית, שבראשה עמד יאנג, פעלה כדי לאכוף בנוקשות את חוקי המוסר, ונאשמים נחקרו על ידי "אלוהים" שדיבר מפיו של יאנג עצמו. הדיקטטורה הפכה במהרה לכאוס, עקב סכסוך הולך ומסלים בין הונג ליאנג. בליל אימים אחד, הורה הונג לטבוח ללא רחם את יאנג וכל נאמניו, ביניהם מורדים ותיקים רבים. הטבח נחשב לנקודת מפנה חשובה במרד הטאיפינג. כפי שהעיד אחד המלכים מאוחר יותר, האמון בין המנהיגים אבד, משבר שהחמיר עקב תבוסות צבא הטאיפינג בשדה הקרב. לקראת סוף שנות החמישים נפתח צוהר לתקווה, כאשר הגיע לננג'ינג [[הונג רן-גאן]] בן דודו הצעיר, הנמרץ והמשכיל של המלך השמיימי, ומונה לראש השרים וה"מלך המגן". המלך המגן ניסה למתן את משטר העריצות ולפתוח בסדרת רפורמות מרחיקות לכת ברוח מערבית, אולם צעדיו היו כבר בגדר "מעט מדי ומאוחר מדי", מה גם שלא נהנה משיתוף פעולה אמיתי מצד המלך השמיימי.
 
המורדים לא הצליחו לזכות לתמיכה ממדינות המערב. הרפורמות שהנהיגו היו מנוגדות לאורח החיים הסיני, דבר שהוביל להתנגדות עזה בקרב המלומדים הקונפוציאניים. אחד מהם, [[דזנג גואו פאן]], גייס צבא מתנדבים במחוז הונאן שחבר לצבא הקיסרי החלש והמפורר של שושלת צ'ינג. לעזרת הקיסרות נחלצו גם מדינות המערב, בדמות צבא בינלאומי של שכירי חרב, "הצבא הבלתי מנוצח", בראשותם של [[פרדריק וורד]] ו[[צ'ארלס גורדון]] (שנפל לימים בעת דיכוי [[מרד המהדי]] בסודאן).