הבדלים בין גרסאות בדף "התיאטרון האמנותי של מוסקבה"

אין תקציר עריכה
(דוד55 העביר את הדף משתמש:דוד55/בסיס לתיאטרון וכטנגוב)
 
'''התיאטרון האומנותי''' (ב[[רוסית]]: '''Московский Художественный театр''') הוא תיאטרון שנוסד בידי [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] ו[[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] בשנת [[1898]] והיה אחד התיאטרונים הפופולאריים בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[האימפריה הרוסית|אימפירה רוסית]] ו[[ברית המועצות]]. בשנת [[1987]] התיאטרון התפצל ל"התיאטרון האומנותי על שם גורקי" ו"התיאטרון האומנותי על שם צ'כוב".
#הפניה [[תיאטרון וכטנגוב]]
 
[[קובץ:Moscow Art Theatre di notte.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בניין התיאטרון]]
 
==היסטוריה==
===לפני מהפכת אוקטובר===
היסטוריית התיאטרון מתחילה מפגישת [[שחקן]] ו[[במאי]] [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] עם [[תסריטאי]] ומורה למשחק [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] ב-[[19 ביוני]] [[1897]] ב[[מסעדה]] ב[[מוסקבה]]. במהלך הפגישה סוכם על הקמת תיאטרון חדש שיתבסס על עקרונות של הבמאי הצרפתי אנדרה אנטואן והבמאי הגרמני טוטו בראם. אחד העקרונות של התיאטרון החדש היה מחיר נמוך של כרטיסי כניסה. תחילה הועברה פניה לעיריה אך העיריה סירבה לתמוך בתיאטרון. כתוצאה מכך המייסדים נאלצו לפנות ל[[ספונסור|ספונסורים]] ולהעלות את מחיר הכרטיסים.
 
המייסדים היו בראש התיאטרון ושחקנים באו מקבוצת תלמידים של נמירוביץ'-דנצ'נקו ושחקנים חובבנים שהשתתפו בהצגות בבימוי של סטניסלבסקי. ההצגה הראשונה התקיימה ב-[[14 באוקטובר]] ([[26 באוקטבור]] [[1898]] כאשר על הבמה הועלה מחזה של אלכסיי טולסטוי "צאר פיודור יואנוביץ'" בבימוי המשותף של המייסידם ועם [[איוואן מוסקבין]] בתפקיד הראשי. ההצלחה הייתה גדולה ובינואר [[1901]] ההצגה הועלה בפעם ה-100. ב-[[17 בדצמבר]] [[1898]] הועלתה הצגה "השחף" על פי [[אנטון צ'כוב]].
 
עד לשנת [[1902]] לתיאטרון לא היה בניין קבוע אך לקראת העונה השלישית היה ברור שנדרש בניין התיאטרון. היה צורך לאיחסון תעפורות ומקום להחזרות. סוכם על הקמת [[קואופרטיב]] בהרכב של 13 חברים, כאשר סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו היו נציגי השחקנים. החלטות היו מתקבלות באספה כללית של חברי הארגון כאשר מספר קולות היה פרופורציונלי לתרומה הכספית. התרומה הכספית הגדולה הייתה של [[סאבה מורוזוב]], תעשיין מוסקבאי. במהלך קיץ [[1902]] בוצע התאמת בניין קיים לבניןן התיאטרון עם 1200 מקומות ישיבה. בסתיו [[1902]] התיאטרון החל לעבוד בבמתו הקבועה.
 
עד לשנת [[1905]] התיאטרון העדיף הצגות של מחזאים רוסים כמו אלכסיי טולסטוי, [[אנטון צ'כוב]] ו[[מקסים גורקי]]. בשנת [[1905]] התיאטרון העלה על הבמה מחזה של [[מקסים גורקי]], אך המחזה הנוסף שלו הועלה רק כעבור 30 שנים. בנוסף התיאטרון העלה מספר מחזות של [[גנריק איבסן]] ו[[גרהרט האופטמן]].
 
בשנת [[1906]] התיאטרון נסע לראשונה ל[[אירוופה]].
 
התיאטרון ניסה למצוא דרכים חדשים בבימוי ומחקש ולכן מפעם לפעם הוקמו [[סטודיו|סטוסיות]] בהם סטניסלבסקי היה מפתח את רעיונותיו.
 
בשנת [[1902]] התגלו חילוקי דעות בין מיסדי התיארטון ובהתאם לכך בשנת [[1906]] הם הפסיקו בימוי משותף.
 
=== התקופה הסובייטית===
במהלך [[מלחמת האזרחים ברוסיה]] התיאטרון התפצל - חלק משחקניו נסעו להצגות מחוץ ל[[מוסקבה]] ולאור אי-סדר במדינה לא יכלו לחזור ואף נסעו לתקופה מסויימת ל[[אירופה]]. רק בשנת [[1921]] כל השחקנים התאספו ב[[מוסקבה]] מחדש.
 
בשנת [[1920]] התיאטרון קיבל שם "אקדמי" וזה סימל את הכרת חשיבותו בעינני הממשל. באותה שנה התיאטרון לקח תחת חסותו את השחקנים שלמדו אצל [[יבגני וכטנגוב]] תחת השם "הסטודיו ה-3". בשנת [[1921]] הוקמה גם "הסטודיו ה-4".
 
בשנת [[1919]] סטניסלבסקי הקים סטודיו לאופרה ליד [[תיאטרון בולשוי". באותה שנה נמירוביץ'-דנצ'נקו הקים "סטודיו מוזיקאלי". במשך עשרות שנים סטודיות אלו התחרו זו בזו ורק בשנת [[1941]] אוחדו תחת "תיאטרון מוזיקלי על שם סטניסלבסקי ונמרוביץ'-דנצ'נקו".
 
בשנת [[1922]] קבוצה גדולה של שחקני התיאטרון בראשות [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] נסע לשנתיים לארצות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]]. בהצגות התיאטרון הייתה הצלחה גדולה, אך סטיסלבסקי כתב לנמירוביץ'-דנצ'נקו מ[[ברלין]]: "בהצגות שלנו אין שום דבר חדש. השחקנים הוותיקים לא רוצים ללמוד מחדש ושחקנים הצעירים לא יכולים".
 
במהלך שנת [[1924]] הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטרות עצמיות.
 
נמירוביץ'-דנצ'נקו היה מודע למשבר והחליט לקלוט קבוצה גדולה של שחקנים צעירים כולל [[יורי זבדסקי]] מהסטודיו ה-3. בשנת [[1926]] סטניסלבסקי שחזר ל[[ברית המועצות]] העלה על הבמה מחזה של [[אלכסנדר בולגקוב]] "ימי משפחת טורביני" על מלחמת האזרחים ברוסיה. החל ממחצית השנייה של נות ה-20 התיאטרון החל יותר ויותר להשתמש המחזות של מחזאים סובייטים.
 
בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר [[1932]] לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת [[1937]] לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת [[1938]] עיטור הגדל האדום.
 
בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.
 
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.
 
בשנות ה-50 וה-60 התיאטרון עבר משבר קשה שהלך והעמיק. לתיאטרון היו הרבה שחקנים אך רוח ההתחדשות נעלמה. החשקנים הקימו קבוצות לחץ וכמה שחקנים ותיקים לא השתתפו בהצגות במשך שנים.
 
בשנת [[1970]] לבמאי הראשי של התיאטרון מונה [[אולג יפרמוב]]. הוא הצליח להביא לתיאטרון שחקנים חדשים וטיפל בהוצאה מהרכב שחקנים ותיקים. אומנם הוא לא קיבל סמחויות רחבות כמו [[גאורגי טבסטונוגוב]] ב[[לנינגרד]] ולכן מספר שחקני התיאטרון בשנות ה-80 הגיע לכ-200. מעשית, בתוך התיאטרון היו שני קבוצות שחקנים עם [[רפרטואר]] ובמאים נפרדים. לאור המצב, בשנת [[1987]] אפרמוב הציע לפצל את התיאטרון
==לאחר הפיצול==
===תיאטרון על שם צ'כוב===
בשנת [[1987]] קובצת שחקנים התפצלה מהתיאטרון, אך קבוצה בראשות [[אולג יפרמוב]] נשראה והמשיכה להעבוד בננין המקורי של התיאטרון. לאחר פטירת אולג יפרמוב בראשות התיאטרון עומד [[אולג טבקוב]].
 
==תיאטרון על שם גוקי===
בשנת [[1987]] קובצת שחקנים התפצלה מהתיאטרון והקימה תיאטרון חדש בראשות [[טטיאנה דורוניה]]. תיאטרון זה רואה את עצמו כממשיך דרך של התיאטרון המקורי שהוקם בסוף [[המאה ה-19]] ומעלה את הצגותיו בבניין חדש.
122,002

עריכות