הבדלים בין גרסאות בדף "התיאטרון האמנותי של מוסקבה"

אין תקציר עריכה
'''התיאטרון האומנותי''' (ב[[רוסית]]: '''Московский Художественный театр''') הוא תיאטרון שנוסד בידי [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] ו[[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] בשנת [[1898]] והיה אחד התיאטראות הפופולאריים בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[האימפריה הרוסית|אימפירהאימפריה רוסית]] ו[[ברית המועצות]]. בשנת [[1987]] התיאטרון התפצל ל"התיאטרון האומנותי על שם גורקי" ו"התיאטרון האומנותי על שם צ'כוב".
 
[[קובץ:Moscow Art Theatre di notte.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בניין התיאטרון]]
==היסטוריה==
===לפני מהפכת אוקטובר===
היסטוריית התיאטרון התחילה מפגישת [[שחקן]] ו[[במאי]] [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] עם [[מחזאי]] ומורה למשחק [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] ב-[[19 ביוני]] [[1897]] ב[[מסעדה]] ב[[מוסקבה]]. במהלך הפגישה סוכם על הקמת [[תיאטרון]] חדש שיתבסס על עקרונות של הבמאי הצרפתי אנדרה אנטואן והבמאי הגרמני טוטו בראם. אחד העקרונות של התיאטרון החדש היה מחיר נמוך של כרטיסי כניסה. תחילה הועברה פניה לעירית מוסקבה אך העיריההעירייה סירבה לתמוך בתיאטרון. כתוצאה מכך המייסדים נאלצו לפנות ל[[ספונסר|ספונסרים]] ולהעלות את מחיר הכרטיסים.
 
המייסדים היו בראש התיאטרון כבמאים הראשיים ושחקנים באו מקבוצת תלמידים של נמירוביץ'-דנצ'נקו ומקבוצת שחקנים חובבנים שהשתתפו בהצגות בבימוי של סטניסלבסקי. ההצגה הראשונה של "התיאטרון האומנותי הניתן לנגישות לכולם של מוסקבה" התקיימה ב-[[14 באוקטובר]] ([[26 באוקטובר]]) [[1898]] כאשר על הבמה הועלה מחזה של אלכסיי טולסטוי "צאר פיודור יואנוביץ'" בבימוי המשותף של המייסידםהמייסדים ועם [[איוואן מוסקבין]] בתפקיד הראשי. ההצלחה הייתה גדולה ובינואר [[1901]] ההצגה הועלתה בפעם ה-100. ב-[[17 בדצמבר]] [[1898]] הועלתה הצגה "בית השחף" על פי [[אנטון צ'כוב]] ו[[שחף]] נעשה לסמל של התיאטרון.
 
עד לשנת [[1902]] לתיאטרון לא היה בניין קבוע אך לקראת העונה השלישית היה ברור שנדרש בניין לתיאטרון הצעיר. היה צורך לאיחסון תעפורותתאפורות ומקום קבוע לחזרות. סוכם על הקמת [[קואופרטיב]] בהרכב של 13 חברים, כאשר סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו היו נציגי השחקנים. החלטות בוועד המנהל היו מתקבלות באספה כללית כאשר מספר קולות היה יחסי לתרומה הכספית. התרומה הכספית הגדולה הייתה של [[סאבה מורוזוב]], תעשיין מוסקבאי. במהלך קיץ [[1902]] בוצע התאמת בניין קיים לתיאטרון עם 1200 מקומות ישיבה. ב[[סתיו]] [[1902]] התיאטרון החל לעבוד בבמתו הקבועה.
[[קובץ:Anton Chekhov reads The Seagull.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אנטון צ'כוב]] מקריא לשחקני התיאטרון את המחזה שלו]]
בשנת [[1902]] [[וסבולוד מיירהולד]] עזב את התיאטרון והקים תיאטרון חדש בהנהגתו.
 
=== התקופה הסובייטית===
במהלך [[מלחמת האזרחים ברוסיה]] התיאטרון התפצל - חלק משחקניו נסעו להופעות מחוץ ל[[מוסקבה]] ולאור אי-סדר במדינה לא יכלו לחזור ואף נסעו לתקופה מסויימתמסוימת ל[[אירופה]]. רק בשנת [[1921]] כל השחקנים התאספו ב[[מוסקבה]] מחדש.
 
בשנת [[1920]] התיאטרון קיבל שם "אקדמי" וזה סימל את הכרת חשיבותו בעיני הממשל. [[ולדימיר לנין]] היה בין מעריצי התיאטרון. באותה שנה התיאטרון לקח תחת חסותו את השחקנים שלמדו אצל [[יבגני וכטנגוב]] תחת השם "הסטודיו ה-3". בשנת [[1921]] הוקמה גם "הסטודיו ה-4".
במהלך שנת [[1924]] הסטודיו ה-1 וה-2 התפצלו סופית מהתיאטרון והתארגנו לתיאטראות עצמיות.
 
נמירוביץ'-דנצ'נקו היה מודע למשבר והחליט לקלוט קבוצה גדולה של שחקנים צעירים כולל [[יורי זבדסקי]] מהסטודיו ה-3. שחקנים אלו קיבלו שם "הדור השני". בשנת [[1926]] סטניסלבסקי שחזר ל[[ברית המועצות]] העלה על הבמה מחזה של [[מיכאיל בולגקוב]] "ימי משפחת טורביניטורבין" על מלחמת האזרחים ברוסיה. החל ממחצית השנייה של שנות ה-20 התיאטרון החל יותר ויותר להשתמש מחזות של מחזאים סובייטים.
 
בשנות ה-30 סטניסלבסקי התרחק מהתיאטרון והקדיש את זמנו לתיאטרון אופרה שהקים. נמירוביץ'-דנצ'נקו לבדו המשיך בחיפוש דרכים חדשים. בינואר [[1932]] לשמו של התיאטרון התווספה תוספת "של ברית המועצות" שנתנה לו מעמד מיוחד. באותה שנה הוא נקרא על שם גורקי. בשנת [[1937]] לתיאטרון הוענק עיטור לנין ובשנת [[1938]] עיטור הגדל האדום.
בעקבות תוספת "על שם גורקי" התיאטרון התחיל להעלות מחזות של [[מקסים גורקי]] על במתו. בהתאם להנחיית השלטונות מחזות של מחזאים לא רוסים הורדו מהבמה.
 
כאשר בשנת [[1936]] בוצעו הענקות ראשונות של תואר [[האמן העממי]] ל-13 פעילי תרבות של [[ברית המועצות]], 4 אנשי אתיאטרוןהתיאטרון האומנותי זכו בתואר ([[קונסטנטין סטניסלבסקי]], [[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]], [[איוואן מוסקבין]] ו[[ואסילי קצ'לוב]].
 
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] התיאטרון פונה ל[[סרטוב]] וחזר ל[[מוסקבה]] בשנת [[1943]]. באותה שנה ליד התיאטרון הוקם בית הספר לשחקנים. בשנת [[1943]] נמירוביץ'-דנצ'נקו נפטר בגיל 85 ובראש המוסד הועמדו [[ניקולאי חמליוב]] (משחקנים בולטים של "הדור השני") כמנהל אומנותי ו[[איוואן מוסקבין]] כבמאי ראשי. שנייהם נפטרו תוך זמן קצר ובשנת [[1946]] מיכאיל קדרוב הועמד למנהל אומנותי של התיאטרון.
בשנות ה-50 וה-60 התיאטרון עבר משבר קשה שהלך והעמיק. לתיאטרון היו הרבה שחקנים אך רוח ההתחדשות נעלמה. השחקנים הקימו קבוצות לחץ וכמה שחקנים ותיקים לא השתתפו בהצגות במשך שנים.
 
בשנת [[1970]] לבמאי הראשי של התיאטרון מונה [[אולג יפרמוב]] (מבוגרי בית הספר ליד התיאטרון). הוא הצליח להביא לתיאטרון שחקנים חדשים וטיפל בהוצאה מהרכב שחקנים ותיקים. אומנם הוא לא קיבל סמחויותסמכויות רחבות כמו [[גאורגי טובסטונוגוב]] ב[[לנינגרד]] ולכן מספר שחקני התיאטרון בשנות ה-80 הגיע לכ-200. מעשית, בתוך התיאטרון היו שני קבוצות שחקנים עם [[רפרטואר]] ובמאים נפרדים. לאור המצב, בשנת [[1987]] אפרמוביפרמוב הציע לפצל את התיאטרון
 
===לאחר הפיצול===
====תיאטרון על שם צ'כוב====
בשנת [[1987]] קובצת שחקנים התפצלה מהתיאטרון, אך קבוצת הרוב בראשות [[אולג יפרמוב]] נשראהנשארה והמשיכה להעבודלעבוד בניין המקורי של התיאטרון. לאחר פטירת אולג יפרמוב בראשות התיאטרון עומד [[אולג טבקוב]].
 
====תיאטרון על שם גורקי====
בשנת [[1987]] קובצת שחקנים התפצלה מהתיאטרון והקימה תיאטרון חדש בראשות [[טטיאנה דורוניה]]. תיאטרון זה רואהרוא את עצמו כממשיך דרך של התיאטרון המקורי שהוקם בסוף [[המאה ה-19]] ומעלה את הצגותיו בבניין חדש. למרות שרוב השחקנים לא עברו לתיאטרון זה והוא מעלה את הצגותיו לא בנניןבניין המקורי של התיאטרון, עיטורים שהתיאטרון האומנותי קיבל בתקופה הסובייטיהסובייטית נחשבים כשייכים לתיאטרון זה.
 
==קישורים חיצוניים==
121,959

עריכות