הבדלים בין גרסאות בדף "ג'ורג' בלנשין"

נוספו 18 בתים ,  לפני 7 שנים
אין תקציר עריכה
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q310184)
'''ג'ורג' בלנשיין''' ([[אנגלית]]: '''George Balanchine''', [[גאורגית]]:'''გიორგი ბალანჩივაძე''', גיאוֹרגי באלאנצ'יוואדזֶה{{כ}}, [[22 בינואר]] [[1904]], [[האימפריה הרוסית]] - [[30 באפריל]] [[1983]], [[ניו יורק]]) היה המנהל האומנותי של [[ניו יורק סיטי בלט|בלט הניו יורק סיטי]] ומגדולי ה[[כוריאוגרפיה|כוריאוגרפים]] הנאוקלאסיים.
 
בלנשיין נולד ב[[סנקט פטרבורג]] למשפחת אמנים [[גאורגיה|גאורגית]]. אביו [[מליטון בלנשבידזהבאלאנצ'יוואדזה]] ([[1862]]-[[1937]]) היה מלחין ומייסד בית האופרה של [[כותאיסי]] שנקראת על שמו. אחיו, [[אנדרה בלנשבידזהבאלאנצ'יוואדזה]] ([[1906]]-[[1992]]), היה מלחין גאורגי נודע.
 
היה בין אחרוני הכוריאוגרפים שעבדו עבור [[סרגיי דיאגילב]] ("אפולו", "הבן האובד","שירת הזמיר" ([[עיצוב תפאורה]]: [[אנרי מאטיס]]) ,"החתולה".) ביחד עם לינקולן קירשטיין הקים בית ספר לבלט אמריקאי ולהקה. שיתוף הפעולה בין [[איגור סטרווינסקי]] ובלנשיין אשר החל תחת ידיו של [[סרגיי דיאגילב]] נמשך עשרות שנים לאחר מותו והם יצרו יחדיו בארצות הברית עשרות בלטים. בלנשין יצר בלטים גם עבור להקת הבלטים הרוסיים של מונטה קארלו עבור האופרה של פאריס, ועבור תיאטרון הבלט האמריקאי. בלנשיין יצר תפקידים עבור הבלרינות אלכסנדרה דנילובה, מריה טאלצ'יף, מליסיה היידן, סוזן פארל, מריל אשלי ודרסי קיסטלר. בלנשיין פיתח סגנון מדויק מאוד ומושלם מקצה הבוהן ועד קצה הזרת הראש והצוואר, תבע מרקדניו ביצוע מושלם והתמסרות מושלמת, סגנונו התפתח ל סגנון מופשט מאד, הוא בחר בתלבושות אשר לא מסתירות את מבנה גוף הרקדנים רצינותם אמינותם ויושרם ונמנע משימוש באפקטים.
188

עריכות