צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר) – הבדלי גרסאות

הספר מבוסס על מחקר ארוך טווח, שראשיתו בעבודת הדוקטור, שערך פורת, בהסתמך על מקורות ארכיוניים של גופים וארגונים [[ערבים]]-[[פלסטינים]] שונים, כגון [[הוועד הפועל הפלסטיני]] ו"[[האגודות המוסלמיות-הנוצריות]]", ועל ארכיוני השליטים בארץ: תיקי המושלים ב{{ה|תקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית}}, תיקי משרדי [[ממשלת בריטניה]] ו[[ממשלת המנדט]] ב[[ארץ ישראל]], וכן [[ארכיון|ארכיוני]] "[[ועד הצירים]]", משלחת התנועה [[ציונות|הציונית]]. פורת [[תיקוף|תיקף]] בחיבורו את תולדותיה של ה[[לאומיות]] הפלסטינית; התקופה הראשונה החלה לשיטתו ב-[[1918]], עם כיבושה של הארץ על ידי [[הצבא הבריטי]] וכינונו של [[הממשל הצבאי]] הבריטי בארץ ישראל בשלהי המלחמה; ביולי [[1920]] החל השלטון הבריטי האזרחי, והתקופה שמוגדרת כ"צמיחה" נמשכה עד ל[[פרעות תרפ"ט]] [[1929]]; בתקופה השנייה, שתחילתה ב-1929, החלה, לדעת פורת, "להתגבש בקרבם (של הפלסטינים) ההכרה כי שיטות המאבק החוקיות והפוליטיות לא קידמוקדמו את מטרתם - הדיפת הציונות מארץ ישראל - וכי יש לאמץ דרכי מאבק אלימות יותר".{{הערה|א, עמ' II.}} תודעה זו הלכה והתגברה עד לישומה ב{{ה|מרד הערבי הגדול}}, או בשמו המקובל ב{{ה|יישוב}}: "פרעות תרצ"ו-תרצ"ט", בין השנים [[1939]]-[[1936]].

בראשית הכרך: הובאו הקדמה ופתח-דבר.{{ש}} במבוא הובאו הפרקים: "קדושת ירושלים וארץ ישראל באסלאם", "ארץ ישראל מבחינה מינהלית וחברתית בתקופת השלטון המוסלמי", ו"המגמות הפוליטיות בקרב הפלסטינים ערב מלחמת העולם הראשונה. פורת מראה בו את התפתחות רעיון קדושת ירושלים וארץ ישראל ב[[אסלאם]] ומתאר את המבנה המינהלי והחברתי בשלטון המוסלמי, לתקופותיו ולשליטיו השונים: [[התקופה הערבית בארץ ישראל|הערבית]], [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|הממלוכית]] והעות'מאנית בארץ ישראל. ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] התפתחו מגמות פוליטיות חדשות בקרב [[ערביי ארץ ישראל]] לנוכח התמורות בממשל העות'מאני.{{ש}} פרק ראשון: "דחיית הציונות והתגבשות האידאולוגיה הפלסטינית בעניין ארץ ישראל", עוסק בהלך הרוח האנטי-ציוני בקרב הערבים הפלסטינים לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועומד על הסיבות לו. פורת סוקר את ה[[אידאולוגיה]] של הלאומיות הערבית-הפלסטינית באותה תקופה ואת התמודדותה עם התמורות וההתרחבות ב[[היישוב|יישוב היהודי]].{{ש}} פרק שני: "מ"סוריה הדרומית" לפלסטין", מתאר את המצע הרעיוני לסוג של ריבונות ערבית-פלסטינית באזור ארץ ישראל, בדמותם של רעיונות: "[[סוריה הגדולה]]", אשר נשען על המימדהממד ההיסטורי, ו"סוריה הדרומית", וקשיי מימושם.{{ש}} פרק שלישי: "העימות עם השלטון הבריטי", סוקר את מגוון הפעולות שנקטו גופים וארגונים פלסטינים מול הממלכה המאוחדת שליטת הארץ על פי החלטת "[[חבר הלאומים]]". הן כללו את יציאתן של משלחות פלסטיניות ל[[לונדון]], מפגשים עם [[מדינאי]]ם בריטים רמי מעלה, והתמודדות עם הצעותהם שרובן נדחו.{{ש}} פרק רביעי: "עלייתו של אל-חאג' [[אמין אל חוסייני]]", מתאר את מינויו ל[[מופתי]] של ירושלים ואת כינון "[[המועצה המוסלמית העליונה]]", אשר הייתה בשליטתו הבלעדית.{{ש}} פרק חמישי: "תקורתה של האופוזיציה והתפתחותה", מתאר את עליית האופוזיצה להנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית, שנקראה "סיעת הנשאשיבים" על שם ראשיה בני [[משפחת נשאשיבי]] מ[[ירושלים]].{{ש}} פרק שישי: "המפנה, 1929-1924", מתאר את התמורה במחצית השנייה של [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]]: הוועד הפועל הפלסטיני התארגן מחדש ולראשו נבחר מוסא כאזם אל-חוסייני, וכן עלו כוחות חדשים ורדיקליים יותר ובראשם חמדי אל-חוסייני מ[[עזה]].{{ש}} פרק שביעי: הסכסוך סביב "[[הכותל המערבי|הכותל-המערבי]]" והשלכותיו".{{ש}} פרק שמיני: "בחינות ארגוניות וחברתיות בהתפתחות התנועה", עוסק בגיבושן של מסגרות ארגוניות ובקשר שבין [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] לבין [[הנוצרים בישראל|העדות הנוצריות בארץ]].{{ש}} בסיום הכרך הובאו סיכום, נספחים, מקורות ומפתחות.