יהדות מערב אפריקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q2903136 |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 41:
על אף מעמדם הנחות ומצבם כגולים ומגורשים, הורשו מספר קטן של אירופאים ויהודים לעסוק במסחר, בתנאי שלא התחרו ישירות עם מונופול המסחר של הכתר הפורטוגזי. כך נוצרו שני סוגי סוחרים באיים: הסוחרים שעבדו רשמית עבור השלטון, אשר כונו '''קפיאטוס''' (capitaos) שלא היו יהודים, והסוחרים הלא-תלויים שכונו '''לאנסאדוס''' (lançados - מונח בפורטוגזית ל"מנודים") והיו יהודים או ממוצא יהודי ברובם המכריע.
מתחילת עד אמצע [[המאה ה-17]], הקימו הלאנסאדוס מרכזי סחר לכל אורך החוף ה[[גינאה ביסאו|גינאי]], דרך [[סנגל]], [[גמביה]] ועד לחופי [[גאנה]]. מבסיסם העיקרי אשר באיי כף ורדה הם שימשו כמתווכים בסחר עבדים ובמוצרים כגון עורות, [[שנהב]], [[זהב]], [[גומי]], שעווה ו[[קפה]] בין הסוחרים האפריקניים המקומיים שביבשת לבין הסוחרים הפורטוגזיים ה"רשמיים" שעסקו בסחר טרנס-אטלנטי. עם הזמן, למדו היהודים את השפות האפריקניות המקומיות, התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית ויצרו תרבות [[קריאולים|קריאולית]] באיים ובחוף.
נוכחות הסוחרים היהודים ממוצא פורטוגזי הצטמצמה עם התגברות הנוכחות ה[[צרפת]]ית בסנגל וה[[בריטניה|בריטית]] בגמביה ובגאנה, לאזור החוף של גינאה הפורטוגזית (כיום [[גינאה ביסאו]]) וכף ורדה. קהילות הלאנסאדוס נעלמו בסוף [[המאה ה-18]] עקב נישואי תערובת, אך צאצאיהם עודם מהווים גורם משפיע על כלכלת האזור.
בתחילת המאה ה-19, החלו יהודים להתיישב באי סנטו אנתאו, וזכר למושבם נותר בשמו של הכפר 'סינאגוגה' (בית כנסת בפורטוגזית) הממוקם בחוף הצפוני בין ריברה גרנדה לג'נלה. כמו כן, קיים עדיין [[בית עלמין|בית העלמין]] היהודי בעיירה פונטה דה סול. שמות המשפחה כהן ווענון נפוצים בסנטו אנתאו.
שורה 49:
יהודים אחרים, כמו משפחת בן אוליאל, נדדו לאי בואה ויסטה וסחרו במלח, עורות ועבדים. שמות משפחה יהודים נפוצים באיים וביניהם ניתן למצוא את השמות אודעי, בנרוס, בן דוד, כהן, דגמה, וצרויה.
בשנות החמישים של [[המאה ה-19]] הגיעו לאיים, ובמיוחד לבואה ויסטה ומאיו, יהודים ממרוקו שסחרו בעורות<ref>Lobban, Richard. [http://www1.umassd.edu/SpecialPrograms/caboverde/jewslobban.html ''Jews in Cape Verde and on the Guinea Coast'']. Paper presented at the University of Massachusetts-Dartmouth, February 11 1996</ref>.
== רבי מרדכי אבי סרור והקהילה היהודית האחרונה בטימבוקטו ==
[[קובץ:Rabbi Mordechai 1870s.jpg|ממוזער|ימין|180px|רבי מרדכי אבי סרור, רבה האחרון של טימבוקטו. סביבות 1870-1880]]
רבי [[מרדכי אבי סרור]] ואחיו יצחק, הגיעו ממרוקו ב-[[1859]] על מנת להפוך לסוחרים בטימבוקטו. בזמן תחילת פעילותם, היה המסחר הישיר בין צפון אפריקה למרכזה נתון בלעדית בידי סוחרים מוסלמים. לא מוסלמים נמנעו מעיסוק במסחר היות שהמוסלמים היו נחושים לחסום כל חדירה לעיסוק משגשג זה.
[[קובץ:House Synagogue Rabbi Serour.jpg|ממוזער|שמאל|200px|ביתו של סרור ששימש גם כבית כנסת בטימבוקטו. סביבות 1870-1880]]
שורה 61:
רשומות של ההיסטוריה היהודית של [[מאלי]] ניתן למצוא בספריית קאטי אנדאלוסי. בבעלותו של ישמעאל דיאדיה האידרה, [[היסטוריון]] מטימבוקטו, טקסטים ערביים ויהודיים מקרב הרשומות ההיסטוריות של העיר<ref>Primack, Karen. [http://www.kulanu.org/timbuktu/timbuktu.php ''The Renewal of Jewish Identity in Timbuktu'']</ref>. דיאדיה חקר את עברו וגילה כי משפחתו ממוצא יהודי מרוקאי, משפחת אבאנה. כאשר חקר את זקני הכפרים שבהם חיה משפחתו הוא גילה שהידע על המקורות היהודיים של משפחתו היה קיים אך הוסתר מחשש לרדיפות.
לאחרונה חשף האידרה את ספרייתו האישית של מחמוד קאטי הראשון, שהועברה לצאצאיו מדור לדור, שהוסיפו להרחיבה לפחות עד המאה ה-17[.
כיום נמצאת הספרייה בבעלותם של שני ענפים של שבט הקאטי בקירשמבה. כ-1,700 מתוך 2,000 הכתבים של הספרייה נבחנו על ידי עבדול קאדר האידרה, המומחה לטקסים ערביים בטימבוקטו<ref>''The Kati Library'', Saharan Studies Association, [http://www.sum.uio.no/research/mali/timbuktu/privates/kati/index.html]</ref>.
מסמכי המסחר מתייחסים לשלוש משפחות במיוחד: משפחת קהת (קאטי) שהגיעה מדרום מרוקו והמירה את דתה עם שאר הקהילה בשנת 1492; משפחת כהן, צאצאיו של הסוחר המרוקאי אל-חאג' עבד אל-סלאם אל כוהין, שהגיע לטימבוקטו במאה ה-18; ומשפחת אבאנה שהגיעה במחצית הראשונה של המאה ה-19{{הערה|שם=Gold}}.
| |||