ויקיפדיה

יהדות בולגריה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יעל י (שיחה | תרומות)
46,324 עריכות
עריכה
מ זוטות
שורה 3:
[[קובץ:Sarah-Theodora of Bulgaria.jpg|שמאל|ממוזער|180px|ציור של [[שרה תאודורה, קיסרית בולגריה]]]]
'''יהדות בולגריה''' היא קהילה יהודית מרובת [[קהל]]ים, המתקיימת באזור [[בולגריה]] מ[[המאה ה-2]] ועד ימינו. ב-[[1945]] הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפשות.
 
ראשוני היהודים בבולגריה היו ה[[רומניוטים]] ועדויות לקהילות מתקופת [[הקיסרות הרומית]] נמצאו ב[[כפר]] [[גיגן]] ובערים [[פלובדיב]] ו[[קיוסטנדיל]]. בתקופת [[האימפריה הבולגרית הראשונה]] שימשו יהודי בולגריה מתווכים מול [[ממלכת הכוזרים]] ובתקופת [[האימפריה הבולגרית השנייה]] נהנו מחופש פולחן ועיסוקים שהיו חסרי תקדים ב[[אירופה]] של [[ימי הביניים]]. בשלהי [[המאה ה-14]] הגיעו לאזור בולגריה מגורשים מ[[ממלכת הונגריה]] ובמהלך [[המאה ה-15]] הגיעו מגורשים גם מ[[צרפת]] ומ[[בוואריה]]. בשלהי [[המאה ה-15]], הגיעו לשטחי [[האימפריה העות'מאנית]] ובכלל זה לבולגריה [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד]] ופורטוגל בהזמנת ה[[סולטאן עות'מאני|סולטאן העות'מאני]] [[באיזיט השני]]. יהודי ספרד שהיו [[אוריינות|אוריינים]], [[רב-לשוניות|רב-לשוניים]] ומהם נמנו סוחרים ו[[אומן|אומנים]] השתלבו במערכת הכלכלית העות'מאנית ושגשגו. בהדרגה בשל גודלה של הקהילה הספרדית, נטמעו בה קהילות הרומניוטים, ההונגרים וה[[אשכנזים]]. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית לווה במלחמות רבות באזור בולגריה ובהרעה הדרגתית ומשמעותית במצב הכלכלי של יהודי בולגריה. לשטחי בולגריה הגיעו פליטים יהודים רבים שנמלטו ביחד עם [[הצבא העות'מאני]] הנסוג מהשטחים שאיבדו העות'מאנים ב[[אירופה]].
 
לאחר [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878)]] זכתה [[ממלכת בולגריה|נסיכות בולגריה]] בעצמאות בפועל, מתוקף סיכומי [[קונגרס ברלין]]. ה[[חוקה]] הבולגרית החדשה הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים בנסיכות והקהילה מינתה רב ראשי שהובא מחוץ לגבולות בולגריה וניהלה את הקהילות ביישובים השונים באמצעות [[הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה|קונסיסטוריה]] מרכזית. לאחר עצמאות בולגריה התבססה מערכת החינוך היהודית על בתי הספר של רשת [[כל ישראל חברים]] ובמקביל הוחל בהקמתם של בתי ספר קהילתיים. בתקופה זו החלה פעילות [[ציונות|ציונית]] בבולגריה והיא לוותה בעלייה ל[[ארץ ישראל]]. בני הקהילה היו שותפים להתיישבות ב[[חורן]], הקימו את [[הר-טוב]] ונמנו עם מקימי [[יבנאל]]. ב-[[1898]] נוסדה בבולגריה [[ההסתדרות הציונית]] ועד מהרה החל מאבק על השליטה ברחוב היהודי בין ניצי התנועה הציונית, נכבדי המשפחות העשירות שכונו '''נוֹטָאבֶּלִים''' וממסד הרבנות הראשית בראשות הרב [[מרדכי אהרנפרייז]]. במקביל התחולל מאבק על דמותו של החינוך היהודי בבולגריה בין מוסדות החינוך הקהילתיים שנשלטו על ידי התנועה הציונית לבין רשת כל ישראל חברים. כל המאבקים הוכרעו לטובת התנועה הציונית, עניין שהוביל לעזיבת רשת [[כי"ח]] את בולגריה והפיכתן של הנהגות הקהילות לחילונית.
 
בראשית [[המאה ה-20]] מנו יהודי בולגריה 33,307 נפשות ובנסיכות נמנו 34 קהילות מאורגנות. לאחר [[בולגריה במלחמת העולם הראשונה|תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה]], פרץ במדינה משבר כלכלי וחברתי חריף אשר לווה בהגירה פנימית אל הערים הגדולות ככלל ואל סופיה בעיקר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה כ-48,000 יהודים ולמעלה ממחציתם בבירה [[סופיה]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נרדפו יהודי בולגריה על ידי השלטון הבולגרי והיו כפופים ל[[החוק להגנת האומה|חוק להגנת האומה]] שדמה במתכונתו ל[[חוקי נירנברג]]. כ-9,000 גברים יהודים נשלחו ל[[עבודת כפייה|עבודות כפייה]]. בולגריה שהייתה בעלת בריתה של [[גרמניה הנאצית]] חתמה על [[ההסכם התלת-צדדי]] וה[[ורמאכט|וורמאכט]] נכנס למדינה ללא קרב והתקבל בהתלהבות על ידי תושבי בולגריה. הגרמנים השתמשו באדמת בולגריה כבסיס יציאה לכיבוש [[ממלכת יוון|יוון]] ו[[ממלכת יוגוסלביה|יוגוסלביה]].
 
חודש מרץ [[1943]] היה הגורלי בתולדות הקהילה. ב-[[10 במרץ]] נכשל ניסיון גירושם של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה", בשל מאבק עיקש שניהלו ראשי הקהילות השונות שהסתייעו בקומץ פוליטיקאים וראשי הכנסייה הבולגרית. במקביל, גירשו הבולגרים למחנות ההשמדה את 11,343 יהודי [[תראקיה]], [[מקדוניה]] ה[[וארדאר|ווארדארית]] ו[[פירוט]]. במאי גורשו כ-19,000 מיהודי סופיה לערי השדה ובהמשך גורשו גם מאות רבות מיהודי ערים מרכזיות נוספות. לאחר תום המלחמה חודשה הפעילות הציונית במדינה ותוך מאבק איתנים על השליטה ברחוב היהודי בין הציונים ל[[קומוניסט]]ים היהודים, התחדשה גם העלייה בהדרגה. תהליך [[עלייה לארץ ישראל|העלייה]] הואץ לאחר הקמת [[מדינת ישראל]] בסיוע השלטונות הקומוניסטיים ומרבית בני הקהילה עזבו את בולגריה. בראשית [[העשור השני של המאה ה-21]] התגוררו בבולגריה כ-4,000.
שורה 13 ⟵ 14:
==היסטוריה מוקדמת של הקהילה==
=== מהרומניוטים באימפריה הרומית ועד לביזאנטית ===
המחקר המודרני קובע על סמך [[מקור ראשוני|מקורות ראשוניים]] שנמצאו בין היתר ב[[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]], כי ראשוני היהודים בבולגריה הגיעו אליה במהלך [[המאה ה-2]], עת נשלטה האזור על ידי [[הקיסרות הרומית]]. יהודים אלו כונו בהמשך [[רומניוטים]]. [[היסטוריון|היסטוריונים]] כגון [[שלמה אברהם רוזאניס]] טענו במחקריהם כי סוחרים יהודים התיישבו באזור בולגריה עוד בשלהי [[תקופת בית ראשון]] ובהמשך, הגיעו לבלקן במהלך [[מלחמת פרס-יוון]] חיילים יהודים ששירתו ב[[צבא ממלכת פרס]]. מחקרים אלו הסתמכו רבות על [[פולקלור]], פרשנות מופלגת או שגויה של מקורות ראשוניים ושניוניים, רובם נשללו על ידי חוקרים ב[[ההיסטוריוגרפיההיסטוריוגרפיה]] המודרנית ומקצתם נותרו בגדר השערות מחקר.
 
בכפר [[גיגן]] ובעיר [[יהדות פלובדיב|פלובדיב]] נתגלו [[בית כנסת|בתי כנסת]] ו[[בית מדרש]] אשר תוארכו בין [[המאה ה-2]] ל[[המאה ה-4|מאה ה-4]]. ב[[יהדות קיוסטנדיל|קיוסטנדיל]] נתגלו שרידיהם של שני [[בית כנסת|בתי כנסת]] האחד תוארך ל[[המאה ה-3|מאה ה-3]] והשני ל[[המאה ה-6|מאה ה-6]]. הממצאים מעידים על קהילות בעלות מוסדות חינוך ודת, אשר זכו למעמד חברתי רם יחסית והיו בעלות איתנות כלכלית. במהלך פלישת ה[[הונים]] לאזור חרבו מקומות ישוב רבים בשטחי בולגריה ועימם חרבו גם קהילות יהודיות. בנוסף, הקיסרים [[האימפריה הביזאנטית|הביזאנטיים]] [[פוקאס]] ו[[לאו השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו השלישי]] אילצו בכח את יהודי האימפריה ובכלל זה יהודים שהתגוררו בשטחי בולגריה ל[[המרת דת|המיר את דתם]].{{הערה|שם=קרןתקציר|קרן, צבי, [http://www.thebulgarianjews.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/BulgJewsHeb.pdf תקציר ההיסטוריה של בולגריה ויהודיה], באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה {{PDF}}.}}{{הערה|שם=קשלסדורות|חיים קשלס, '''מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 25-36.}}{{הערה|שם=ברזוהר1|[[#barZohar|הרכבות יצאו ריקות]], עמודים 17-21.}}
שורה 19 ⟵ 20:
=== האימפריה הבולגרית הראשונה ===
{{נושא מורחב|האימפריה הבולגרית הראשונה}}
בתקופת [[האימפריה הבולגרית הראשונה]] התקיימו קשרי מסחר בין [[ממלכת הכוזרים]] לבולגריה ולעתים אף התחוללו עימותים צבאיים. סוחרים בני הקהילה בבולגריה שימשו כמתווכים בין שתי הישויות וקיימות עדויות רבות על השפעה תרבותית יהודית על אוכלוסיית בולגריה, אם כי הדעות בין ההיסטוריונים חלוקות האם מקור ההשפעה מוביל ליהודי בולגריה או לכוזרים בעיקר לאחר [[גיור|התייגרותהתגיירות]] האליטות בממלכה. בתקופתו של [[קרום (שליט בולגריה)|קרום]], [[חאן (תואר)|חאן]] בולגריה נכבשו הערים [[אדירנה|אדריאנופול]] ו[[סלוניקי]] [[שבי|ושבויי]] מלחמה יהודים שנלקחו מערים אלו, הורשו בהמשך להתיישב בערי הממלכה הבולגרית. ב-[[863]], תקופת שלטונו של [[בוריס הראשון, קיסר בולגריה]] ([[852]] – [[889]]) אימצו הבולגרים את ה[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]] ושליחיו של בוריס הראשון הפנו 106 שאלות הלכתיות ל[[אפיפיור]] [[ניקולאוס הראשון]] ("הגדול" [[800]] - [[867]]). השאלות אבדו, אך מתשובותיו של האפיפיור שנשתמרו בארכיוני ה[[ותיקן|וותיקן]] עולה כי הייתה השפעה יהודית ניכרת בממלכת בולגריה. מבין התשובות: ביטול הצורך להמשיך ולשמור את יום ה[[שבת]], התרת כל בעלי החיים למאכל, התייחסות ל[[תפילת הגשם]], קבורה "מחוץ לגדר" והבאת [[ביכורים]]. עוד עולה ממחקרים, כי ליהודי בולגריה הייתה השפעה ממשית על ייסוד [[אלפבית גלגוליטי|האלפבית הגלגוליטי]] שהתפתח בהמשך ל[[כתב קירילי|כתב הקירילי]], כאשר האחים [[קירילוס ומתודיוס]], שאלו מספר אותיות מהאלף בית העברי הקדום כגון, האותיות [[ש]] ([[Ш]] ב[[כתב קירילי]]), [[צ]] ([[Ц]] בכתב קירילי) ו-[[ב]] ([[Б]] במהופך בכתב קירילי).
 
אחת מהשערות המחקר בדבר השפעתם של יהודי בולגריה עוסקת בשושלת המלוכה האחרונה של האימפריה הבולגרית הראשונה, אשר כונתה על ידי [[האימפריה הביזנטית|הביזאנטים]] '''קוֹמִיטוֹפּוּלִי''' וכך נודעה בתיעוד ההיסטורי. קיימות מספר גרסאות למקורה של המשפחה ושמות בניה [[סמואיל, קיסר בולגריה|סמואיל]], אהרן, דוד, מוזס ו[[גבריל ראדומיר, קיסר בולגריה|גבריל]] שהינםשהם בעלי [[קונוטציה]] יהודית, הובילו להשערות מחקר שטרם הוכחו בדבר מוצא יהודי או כוזרי קדום של המשפחה. ב-[[1018]], נכנע השליט הבולגרי [[פרסיאן השני (שליט בולגריה)|פרסיאן השני]] לצבאותיו של [[קיסר ביזנטיון]] [[בסיליוס השני]] והאימפריה הבולגרית הראשונה חדלה מלהתקיים. בתקופת הביניים שבין האימפריה הראשונה לשנייה, קיימות עדויות מעטות, חלקן שניוניות על יהודי בולגריה. ניתן ללמוד על הימצאותן של קהילות יהודיות פעילות באזור בולגריה מכתביהם של [[טוביה בן אליעזר]] בעל [[מדרש לקח טוב|הלקח טוב]] שהתגורר ב[[קסטוריה]], הרב אבישי מארץ [[סטארה זאגורה|זגור"ה]] וכן מתיעוד מסעותיו של [[בנימין מטודלה]] בבלקנים.{{הערה|שם=קרןתקציר}}{{הערה|שם=קשלסדורות}}{{הערה|שם=ברזוהר1}}
 
=== האימפריה הבולגרית השנייה ===
שורה 27 ⟵ 28:
ב-[[1185]] קמה [[האימפריה הבולגרית השנייה]] ובתקופת קיומה ידעו יהודי בולגריה תור זהב שהיה כמעט חסר תקדים במונחים אירופיים של [[ימי הביניים]]. יהודי בולגריה ובעיקר יהודי בירת הממלכה [[וליקו טרנובו|טרנובו]] נודעו כ[[אוריינות|אוריינים]], [[רב-לשוניות|רב לשוניים]] אשר עסקו במסחר וזכו לחופש תנועה, פולחן ומעמד חברתי רם. במהלך [[מסע הצלב הרביעי]], החריבו ה[[צלבנים]] את העיר פלובדיב [[הוצאה להורג|והוציאו להורג]] את יהודי העיר שככל הנראה מנו כמה עשרות נפשות. ב-[[1205]] עלה בידי [[קאלויאן, קיסר בולגריה]] לכבוש מחדש את העיר ובמסורת יהודית שהשתמרה מתקופה זו מסופר, כי קאלויאן הוציא להורג את כל ראשי הכנסייה וראשי היישוב שמינו הכובשים כנקמה על רצח נתיניו היהודים. בראשית [[המאה ה-13]], תקופת שלטונו של [[איוון אסן השני, קיסר בולגריה]], כתב [[בלה הרביעי, מלך הונגריה]] מכתב נזעם לאפיפיור [[גרגוריוס התשיעי]] ובו נטען שאיוון אסן השני מארח "כופרים יהודים" בממלכתו וכי בולגריה "מלאת יהודים" ויש לצאת למסע צלב נגדה. כ-30 שנים לאחר מותו של איוון אסן השני, שלח רבי יעקב בן אליהו אגרת לאחיו המומר [[פבלו כריסטיאני]] ובה מוזכר קרב [[חאסקובו|קלוקוטניצה]] מ-[[1230]], במהלכו גבר צבאו של איוון אסן השני על צבאו של תאודורוס קוממנוס דוקאס [[נסיכות אפירוס|נסיך אפירוס]]. דוקאס שהיה ידוע כרודף יהודים, נפל בשבי הבולגרים וגורלו מובא באגרת שנודעה לימים כ"אגרת קורונל", כאזהרה לכל רודפי היהודים.
 
ב-[[1346]] נשא [[איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה]] לאישה את [[שרה תאודורה, קיסרית בולגריה|שרה מטרנובו]] בת למשפחה מיוחסת מקרב הקהילה היהודית בעיר. שרה התנצרה ושינתה את שמה לתאודורה ובנה, [[איוון שישמן, קיסר בולגריה|איוון שישמן]] היה אחרון קיסרי האימפריה הבולגרית. בתקופת כהונתה, נהנו יהודי בולגריה מחסותה וצברו מעמד רם יותר; אולם מעמדם אצל בית המלוכה גרם לחיכוכים מול האוכלוסייה ה[[נוצרי]]ת. ב-[[1374]] הגיעו לבולגריה יהודים אשר גורשו מ[[ממלכת הונגריה]] בצו המלך [[לאיוש הראשון, מלך הונגריה|לאיוש הראשון]] והתיישבו בערי הממלכה. יהודי הונגריה יסדו קהל עצמאי ונפרד מהקהילההרומניוטיתמהקהילה הרומניוטית. ביולי [[1393]] נכבשה טרנובו על ידי [[הצבא העות'מאני|צבא האימפריה העות'מאנית]] בפיקודו של הנסיך סולימאן, בנו של הסולטאן [[באיזיט הראשון]]. מיתוס [[אנטישמיות|אנטישמי]] דתי שרווח ברבות הימים, מציין שאחד מיהודי העיר פתח את שעריה בפני הכובשים העות'מאניים ובשל כך עלה בידיהם לכובשה. הנסיך סולימאן שבז ל"בוגד", הורה להוציאו להורג והשליך את גופתו לבור. לפי המיתוס, נוצרים שעברו במקום נהגו להשליך אבן לבור, עד שנוצר תל אבנים אשר כונה "קבר היהודי" ('''זִ'ידוֹבְ גְרוֹבְּ'''). ב-[[1886]] הועלה מיתוס [[אנטישמיות|אנטישמי]] זה על הכתב, בספר שעסק בהיסטוריה של העיר טרנובו ובהדרגה נכנס ל[[נרטיב]] ההיסטורי הבולגרי. בפועל, נהרגו רבים מבני קהילת טרנובו בקרבות עם [[הצבא העות'מאני]] ואלו שנותרו הוגלו מהעיר ולא הורשו לשוב אליה. בהמשך, תועדו גולי טרנובו כקהילה נפרדת של [[יהדות איסטנבול]] שכונתה "קהל טרנובו" והיא נטמעה בקהילה הספרדית הגדולה במהלך [[המאה ה-17]].{{הערה|שם=קרןתקציר}}{{הערה|שם=קשלסדורות}}{{הערה|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה''', כרך א' - מימי קדם ועד ראשית ממלכת בולגריה השלישית ב-1878, תל אביב: [[הוצאת דבר]], 1971, עמודים 78-83.}}{{הערה|שם=ברזוהר1}}
 
==תחת השלטון העות'מאני==
שורה 33 ⟵ 34:
{{היסטוריה של בולגריה}}
===רקע כללי===
[[מהמט השני]], אשר הפך את הישות העות'מאנית לאימפריה, הביא אל קיצה את האימפריה הביזאנטית וכבש שטחים נרחבים באירופה, ביצע גם [[טרנספר]] אוכלוסיות נרחב בכל הבלקן במטרה לאסלם את החבל ולהוביל להגברת האחיזה העות'מאנית בשטחים האירופיים. גורל זה לא פסח על חלק מיהודי בולגריה שהוגלו ומקצתם נודעו כ[[עבודת כפייה|עובדי כפייה]] שכונו '''סוּרְג'וּן'''. בהמשך, זכו יהודי האימפריה, ובכלל זה יהודי אזור בולגריה, למעמד מועדף על פני נתינים נוצרים, ובאופן מסורתי נחשבו על ידי השלטון העות'מאני כמיעוט תורם ונאמן לסולטאן. יחס זה הוביל להגעת מגורשים מרחבי אירופה לשטחי האימפריה העות'מאנית,. הקהילה בבולגריה הפכה למרובת קהלים ובנוסף לקהל הרומניוטי וההונגרי, נקלטו מגורשים מאזורי צרפת, בוואריה ואיטליה. בשלהי המאה ה-15 הגיעו לאזור בולגריה [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד]] ובהמשך מגורשי פורטוגל וזאת בעידודו של הסולטאן [[באיזיט השני]] ובמספרם הגדול, שינו בהדרגה את אופיין של הקהילות השונות אשר קיבלו בהדרגה צביון ספרדי. הגעתם של יהודי ספרד ופורטוגל חפפה לתור הזהב של האימפריה העות'מאנית ויהודי בולגריה ידעו פריחה כלכלית ותרבותית ומקרבם נודעו סוחרים ואומנים אשר הביאו את בשורת ה[[דפוס]] לרחבי האימפריה.
הגעתם של יהודי ספרד ופורטוגל חפפה לתור הזהב של האימפריה העות'מאנית ויהודי בולגריה ידעו פריחה כלכלית ותרבותית ומקרבם נודעו סוחרים ואומנים אשר הביאו את בשורת ה[[דפוס]] לרחבי האימפריה.
 
בשלהי [[המאה ה-16]], לאחר תום תקופת שלטונו של [[סולימאן הראשון]] החל תהליך נסיגתה ההדרגתי של האימפריה העות'מאנית. התהליך לווה בהתנוונות [[חלוקה מנהלית של האימפריה העות'מאנית|מערכת השלטון המקומי]], התערערות מצב ביטחון הפנים ומלחמות שהתחוללו בשטחי בולגריה בין העות'מאנים לבין [[האימפריה הרוסית]] ו[[בית הבסבורג|ממלכות הבסבורג]]. הקשר בין קהילות בולגריה למרכזי ההלכה ב[[סלוניקי]], [[אדירנה]] ו[[איסטנבול]] הלך והצטמצם, והקהילות פיתחו בהדרגה עצמאות הלכתית. במקביל חלה הידרדרות ניכרת במצבם הכלכלי של יהודי בולגריה וברמת החינוך. בראשית [[המאה ה-18]] נטמעו כל הקהילות בתוך הקהילה הספרדית הגדולה ואזכורים למוצאן של המשפחות השונות מופיע בשמותיהן, אשר נגזרו מכינויים שניתנו להן על ידי הספרדים. [[ביזאנטים|פיזנטי]] ו[[פאפוס|פאפו]] לרומניוטים, מג'ר להונגרים, צרפתי, פרנסא ופרנקו לצרפתים, אשכנזי ליהודי בוואריה, מיטרני וגרציאני ליהודי איטליה.
למוצאן של המשפחות השונות מופיע בשמותיהן, אשר נגזרו מכינויים שניתנו להן על ידי הספרדים. [[ביזאנטים|פיזנטי]] ו[[פאפוס|פאפו]] לרומניוטים, מג'ר להונגרים, צרפתי, פרנסא ופרנקו לצרפתים, אשכנזי ליהודי בוואריה, מיטרני וגרציאני ליהודי איטליה.
 
בני הקהילה היהודית שנודעו כמיעוט מועדף ונאמן לעות'מאנים, הפכו למטרה לפולשים השונים לאזור בולגריה ולא אחת חרבו קהילות שלמות ופליטים עזבו את מקומות מגוריהם ועברו לערים אחרות. במקביל, איבדו העות'מאנים בהדרגה שטחים באירופה ויהודים רבים ממחוזות אלו, העדיפו או אולצו לסגת ביחד עם העות'מאנים וחלקם הגיע לבולגריה. במהלך [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-‎1878)]], הובסו העות'מאנים ו[[צבא האימפריה הרוסית]] כבש את בולגריה. במהלך הלחימה הותקפו יהודי בולגריה הן על ידי חיילי הצבא הרוסי והן על ידי החיילים העות'מאנים הנסוגים שאיבדו כל רסן. לאחר המלחמה הפכה בולגריה לנסיכות עצמאית ויהודיה עסקו בשיקום ההריסות ומיצובה של קהילה מודרנית ומאורגנת.{{הערה|שם=ברזוהר1}}{{הערה|שם=קרןתקציר}}{{הערה|שם=קשלסדורות1|חיים קשלס, '''היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 37-62.}}
 
===הקהילות והתפתחותן===
בראשית [[המאה ה-15]] הוציא הסולטאן [[מוראט השני]] [[פירמאן]] המתיר ליהודי בולגריה לבנות בתי כנסת, ל[[חכירה|חכור]] קרקעות ולנהל את ענייניהן הפנימיים של הקהילה. בעת ההיא תועדו קהילות ב[[יהדות וידין|ווידין]], [[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]], [[יהדות סופיה|סופיה]], [[יהדות פלובדיב|פלובדיב]] ו[[יהדות פלבן|פלבן]]. מאחר שהתשתית העות'מאנית הייתה בעיקרה צבאית, התבלטו בני הקהילה היהודית כסוחרים וחלשו על היבוא והייצוא מגבולות בולגריה. ב-[[1443]] נכבשה וידין בידי קואליציית צבאות הונגרים ופולנים בראשות [[ולדיסלב השלישי מווארנה|ולדיסלב השלישי]] מלך פולין. בתקופת הכיבוש נרדפו יהודי העיר וחלקם נאלצו להגר ממנה. כפי הנראה במועד זה חדלה הקהילה האשכנזית מלהתקיים. לאחר [[קרב וארנה]] נכבשה מחדש העיר על ידי העות'מאנים והיהודים חזרו להתיישב בה. ב-[[1470]] שוב נכבשה העיר בידי ההונגרים אשר ערכו [[פוגרום]] בבני הקהילה היהודית. באמצע המאה ה-15 הגיעו לבולגריה מגורשי צרפת אשר גורשו בצו המלך [[שארל השביעי]], וב-[[1471]] מגורשי [[בוואריה]] אשר גורשו בצו [[לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה]], והתיישבו בווידין, סופיה ופלובדיב. [[יהדות צרפת|יהודי צרפת]] ו[[בוואריה]] הקימו לעצמם קהילות [[אשכנזים|אשכנזיות]] נפרדות.
 
בשלהי [[המאה ה-15]], תקופת שלטונו של [[באיזיט השני]] הגיעו [[מגורשי ספרד|מגורשי]] [[יהדות חצי האי האיברי|ספרד ופורטוגל]] ובתוכם משכילים ומלומדים רבים, והקימו קהילות ספרדיות נפרדות בערים השונות. היהודים השתלבו בכלכלה העות'מאנית וזכו לשגשוג כלכלי. במרבית היישובים התגבשו קהילות יהודיות שהורכבו מארבעה קהלים, קהל ספרדי גדול וקהלים רומניוטי, הונגרי ואשכנזי קטנים. ספרי שאלות ותשובות מלמדים על מחלוקות הלכתיות בין הקהילות השונות על רקע טענת הרומניוטים לבכירות בשל ותק הקהילה בבולגריה מחד ושל הקהילה הספרדית על רקע מספרם הגדול של בניה מאידך. ב-[[1526]], עם כיבוש [[בודפשט|בודה ופשט]] על ידי [[סולימאן הראשון]] הגיע גל מהגרים יהודים מהאזורים הכבושים אם מרצון או בכפייה. בעת הזו התבלטה קהילת פלובדיב כמובילה בקהילות בולגריה מבחינת מספר בניה ואיתנותם הכלכלית. בשלהי [[המאה ה-16]], תקופת שלטונו של [[מוראט השלישי]] הורע מצב היהודים בבולגריה והוטלו עליהם גזרות שנועדו לצמצם את הונם ורכושם לטובת קופת האוצר העות'מאני. מצב ביטחון הפנים התערער וב-[[1593]] נכבשה וידין בידי כוחות צבא הונגרים וגרמנים ובוצע [[פוגרום]] ביהודי העיר. המעטים ששרדו נפגעו ב-[[1596]] במהלך פלישתו של [[מיכאי האמיץ]] נסיך [[ואלכיה]] והקהילה פסקה מלהתקיים למשך כ-50 שנים.
שורה 48 ⟵ 47:
בראשית המאה ה-17 תועדו קהילות יהודיות גם ב[[קאזאנלק]] וב[[סטארה זאגורה]] ומתעודות עות'מאניות העוסקות בתשלום מיסים עולה כי קהילת סופיה הפכה לגדולה בקהילות בולגריה ומקרב בניה התבלטו סוחרי דרכים אשר סחרו עם [[רפובליקת ונציה]] ו[[דוברובניק|ראגוזה]]. באמצע המאה ה-17 לאחר [[גזירות ת"ח ת"ט]], הגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית עבדים יהודים שנשבו על ידי חייליו של [[בוגדן חמלניצקי]] והם [[פדיון שבויים|נפדו]] בכסף רב על ידי הקהילות היהודיות ובכללן קהילות בולגריה ועשרות מהם התיישבו בערי בולגריה. בסמוך למועד זה מוזכרת לראשונה קהילה יהודית ב[[יהדות פאזארדז'יק|פאזארג'יק]]. במהלך המאה ה-18 הגיעו לבולגריה יהודים מאזור [[סרביה]] שהפכה לזירת קרבות. היהודים שהגיעו בעיקר מ[[בלגרד]] התיישבו בערי בולגריה ובספרי שאלות ותשובות מצוינות קהילות חדשות ב[[יהדות קיוסטנדיל|קיוסטנדיל]], [[קרלובו]] ו[[צ'פינו באניה]].
 
במהלך [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768-‎1774)]] הושמד הצי העות'מאני על ידי הצי הרוסי והמסחר הימי העות'מאני שותק כמעט לחלוטין. כתוצאה מהמשבר, חודשו דרכי מסחר יבשתיות ופותחו חדשות וסוחרים יהודים השתלבו באפיקי המסחר החדשים. ביישובים אשר מוקמו לאורך נתיבי המסחר היבשתיים נוצרו קהילות יהודיות ובתעודות עות'מאנית וספרי שאלות ותשובות, מתועדות לראשונה קהילות יהודיות ב[[רוסצ'וק]], [[סליבן]], [[ברקוביצה]] ו[[סבישטוב]]. באותה העת פעל ב[[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]] [[משיח שקר|משיח השקר]] [[יעקב פרנק]] והצליח להתסיס את קהילת העיר שהייתה כבר בתהליך נסיגה כלכלי ותרבותי בשל המלחמות המרובות באזור. בשלהי המאה ה-18 ובראשית [[המאה ה-19]], סוף תקופת שלטונו של הסולטאן [[סלים השלישי]] ותקופת שלטונו של [[מוסטפא הרביעי]] התחולל משבר שלטוני חריף באימפריה. הממשל המרכזי איבד את האחיזה על ה[[איילט]]ים וה[[ואלי (תואר שלטוני)|ואלים]] המקומיים נקטו במדיניות פנים עצמאית, הטילו מיסים שונים ונסמכו רבות על [[שוחד]]. באותה העת פעלו באזור בולגריה כנופיות שודדים מאורגנות שכונו [[קרדז'אלי]], על שם עיר מוצאם, שהטילו אימתם על סחוריםסוחרים בדרכים ואף ערכו [[פרעות]] ביהודי קיוסטנדיל. אחד הואליםהוואלים, [[אוסמאן פאזוואנטואולו]], מרד בעות'מאנים וכוחותיו כבשו את פלבן ופרעו ביהודיה ובהמשך כבשו את וידין והפכו אותה ל[[עיר בירה|בירת]] הישות החדשה. במועד זה מתועדת לראשונה קהילה יהודית ב[[שומן (עיר)|שומן]]. ב-[[1830]] פרעו חברי [[מיליציה|המיליצייה]] העות'מאנית [[באשי באזוק|באשי בוזוק]] בתושבי סופיה ובכלל זה בבני הקהילה היהודית.
 
הסולטאן [[מהמוט השני]] ניסה להחיל סדרי מנהל מודרניים ולשפר את מצב ביטחון הפנים במסגרת התהליך הכולל שכונה ה[[טנזימאט]]. במסגרת התהליך חויבו גם הקהלים השונים בתוך קהילות הערים השונות להתאגד לכדי ישות קהילתית אחת ולמנות ועד מנהל בן 3 עד 5 חברים ומתוכו נציג אחד שייצג את הקהילה מול השלטונות. עידן "התחייה הלאומית הבולגרית" הביא עימו גם עוינות כלפי יהודי בולגריה משום שהיו מיעוט מועדף על פני הנוצרים והיו נאמנים לשלטון העות'מאני. עם זאת, המהפכן הבולגרי הנודע [[וסיל לבסקי]] (בבולגרית: Васил Левски; {{כ}}1837 - 1873) מצא מסתור בבתי יהודים בפלובדיב, רוסה, וידין ופאזארג'יק בעת שנרדף על ידי השלטונות העות'מאניים. המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-‎1878), הביאה עימה הרס וחורבן לחלק מקהילות בולגריה. וידין וניקופול הוחרבו בפגזי [[הצבא הרוסי]] ויהודי רוסה נמלטו מהעיר ל[[רומניה]] השכנה, חלקם לבלי שוב. הצבא הרוסי הביא עימו את ה[[אנטישמיות]] המסורתית ובמקביל חיילי הצבא העות'מאני הנסוגים [[ביזה|בזזו]] מכל הבא ליד. חיילים רוסים בסיוע תושבים מקומיים ערכו [[פוגרום|פוגרומים]] ביהודי קרלובו, קאזאנלק וסטארה זאגורה, וחיילים עות'מאנים פרעו ביהודי פאזארג'יק. יהודי ימבול נמלטו מהעיר מחמת הקרבות ושבו אליה רק לאחר הפסקת האש. העות'מאנים הנסוגים ניסו להעלות באש חלקים מהעיר סופיה ובני הקהילה היהודית נרתמו בהמוניהם לפעולות הכיבוי ומנעו את התפשטות הדליקה לרובעי המגורים. אליעזר כלב מנכבדי פלובדיב שהיה מקורב לשלטון העות'מאני הציל עשרות בולגרים מה[[גרדום]] העות'מאני, תוך תשלום שוחד נכבד מכיסו ולאחר המלחמה נקרא רחוב בעיר על שמו. מאות מיהודי בולגריה עזבו ביחד עם החיילים העות'מאנים והתיישבו בעיקר ב[[אדירנה]] ו[[איסטנבול]].{{הערה|שם=קשלסדורות1}}
 
==מעצמאות בולגריה ועד מלחמת העולם השנייה==
===רקע===
{{נושא מורחב|הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה}}
התקופה שהחלה בהקמת [[ממלכת בולגריה|נסיכות בולגריה]] והסתיימה לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה רבת טלטלות בקורותיה של יהדות בולגריה ולוותה במאבקים חברתיים, דתיים ופוליטיים אשר עיצבו את דרכה. בשלהי המאה ה-19 עסקו יהודי בולגריה בשיקום נזקי מלחמת עצמאות הבולגרית ובהתמודדות עם גל האנטישמיות ו[[עלילת דם|עלילות הדם]] שפשטו בנסיכות לאחר המלחמה ולובה גם על ידי כוחות [[צבא האימפריה הרוסית|הצבא הרוסי]] שחנו במדינה. הממשלה הבולגרית וה[[סינוד]], ניסו בהצלחה חלקית להתמודד עם האירועים ובמקרים מסוימים אף להאבקלהיאבק נגדם.
 
במקביל החלה הקהילה לגבש את דמותה תוך מאבקים פנימיים חריפים וחילופי דורות. הגעתם לבולגריה בהזמנת השלטונות של [[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים]] יהודים לצורך פיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה בנסיכות, הוביל לפיתוח מערכת החינוך הקהילתית, אך גם ליצירת זיקה פוליטית [[ציונות|ציונית]], שכן רבים מהמשכילים היו מחוג [[חובבי ציון]]. הגעתו לבולגריה של [[יוסף מרקו ברוך]] האיצה את התהליך ואגודות ציוניות הוקמו בקהילות השונות. ב-[[1896]] הגיע לבולגריה [[בנימין זאב הרצל]] וביקורו סחף את צעירי הקהילות השונות. ב-[[1897]] ייצגו [[ישועה כלב]], [[קרל הרבסט]] ו[[צבי בלקובסקי]] את יהדות בולגריה ב[[הקונגרס הציוני הראשון|קונגרס הציוני הראשון]] שנערך ב[[בזל]]. ב-[[1898]] נוסדה ההסתדרות הציונית בבולגריה ושנותיה הראשונות לוו במאבק עיקש בין ניצי התנועה, חסידיו של יוסף מרקו ברוך, כגון ישועה כלב ו[[מרקו רומנו]], לבין המחנה המתון בראשות [[יקיר רומנו]], ובינם לבין המשפחות הנכבדות ('''נוֹטָאבֶּלִים''') והרבנות הראשית על השליטה ברחוב היהודי ועל חילוניותה של הנהגת יהודי בולגריה. המאבק הסתיים בניצחונה של [[ציונות|התנועה הציונית]] שהפכה לדומיננטית ברחוב היהודי.
 
במקביל, עוגן תפקידו של הרב הראשי בחוקי המדינה והנהגת יהדות בולגריה שהייתה ברובה המוחלט ספרדית, החליטה להזמין לבולגריה מאירופה רבנים אשכנזים משכילים בכדי שינהלו את ענייני הקהילה ובכלל זה את ענייני הדת. ב-[[1889]], בעצתו של הרב [[צדוק כהן]] מצרפת, ולאחר אישורו של שר הפנים [[דימיטר גרקוב]], הוקמה [[הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה]] שנועדה לנהל את ענייני הקהילות. ב-[[1900]] מונה לתפקיד [[רב ראשי|הרב הראשי]] ד"ר [[מרדכי אהרנפרייז]] ובתקופתו התחולל ביתר שאת המאבק על הנהגת יהדות בולגריה בין התנועה הציונית לממסד הרבני. גם מאבק זה הוכרע לטובת התנועה הציונית והרב אהרנפרייז עזב את בולגריה. לאחר עזיבתו, צומצם תפקידו של הרב הראשי לנושאי דת בלבד והנהגת הקהילה היהודית נשלטה בלעדית על ידי חברי התנועה הציונית והייתה חילונית בהגדרתה. כנספח למאבק שליטה זה התחולל עימות בין רשת החינוך של [[כל ישראל חברים]] לבין אנשי התנועה הציונית ומערכת החינוך הקהילתית על רקע העדר תכנים לאומיים ואי לימוד ה[[עברית]]. העמותהעימות הסתיים בסגירת בתי הספר של הרשת ועזיבתה את בולגריה.
 
מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה במהלכן נהרגו 991 מבני הקהילה, חלקם מראשיה, הובילו לשיתוק הפעילות הקהילתית והפוליטית ולפגיעה במערכת החינוך. לאחר [[בולגריה במלחמת העולם הראשונה|תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה]] וחתימת [[חוזה ניי]] עברו על הממלכה שנות אי שקט פוליטי שלווה במשבר כלכלי וחברתי, שאחד מסממניו היה [[הגירה פנימית]] משמעותית מיישובים קטנים לערים מרכזיות בבולגריה ובעיקר לבירה סופיה. בפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התגוררו למעלה ממחצית מיהודי בולגריה בסופיה. התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה תקופת שיקום ובה מוצבה מחדש התנועה הציונית כגוף המנהיג את הקהילה, נציגי התנועה כיהנו בקונסיסטוריה היהודית והיו ראשיה. החל מאמצע [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] החלה בולגריה מתקרבת ל[[גרמניה הנאצית]], ולמדיניות זו הייתה השלכה על יהודי בולגריה בדמות אנטישמיות שהפכה בהדרגה לממוסדת.
 
===מעצמאות בולגריה ועד מלחמת העולם הראשונה===
[[קובץ:Monument for the bulgarian jews soldiers.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האנדרטה לזכר חללי הקהילה היהדית במלחמות הבלקן שהוצבה בבית החולים היהודי בסופיה]]
ב-[[1879]] אושרה חוקה חדשה לנסיכות, שנקראה [[חוקת טרנובו]]. סעיף 40 של החוקה קבע שיהודי בולגריה יהנוייהנו מחופש דת וסעיף 42 קבע, כי הקהילות היהודיות ינוהלו על ידי שלטונות דת עצמאיים מטעמן, אך בפיקוחו של השר הממונה מטעם הממשלה הבולגרית. כך, זכו יהודי בולגריה לאוטונומיה בניהול חיי הקהילה למשך 78 השנים הבאות. בשנים הראשונות לעצמאות בולגריה עסקו בני הקהילה בשיקום הריסות המלחמה ונעזרו בנדבן היהודי [[מוריס הירש|הברון הירש]], חברת [[כל ישראל חברים]] ויהודי [[אירופה]] ו[[אמריקה]], אשר שלחו תרומות לעזרת יהדות בולגריה.
 
ב-[[1880]] פרסם ראש הממשלה ושר הפנים והדתות [[דראגן צאנקוב]] את ה"תקנון הזמני לניהול הקהילות הדתיות של הנוצרים, המוסלמים והיהודים", ובמסגרתו נקבע, כי [[קהל]] מתפללים בבית כנסת מסוים יוגדר יחידה דתית, בראשו יעמוד [[רב]] שימונה על ידי הנהלה שתיבחר על ידי קהל המתפללים ומקרבם. ההנהלה תורכב מ-3 עד 5 שליחי ציבור ותפוקח על ידי משרד הדתות הבולגרי. עוד הותר לנבחרי הקהילה לגבות מס קהילה ונקבע כי [[רב ראשי|הרב הראשי]] של סופיה יהיה הרב הראשי ליהודי הנסיכות ויקבל משכורת שנתית מהמדינה בסך 1,000 [[לב (מטבע)|לבות]].{{הערה|חיים קשלס, '''היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898)''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 66-67.}} נכבדי הקהילות מינו ועדת איתור ולאחר בקשות חוזרות ונשנות אושרה בקשתם למנות רב מחוץ לבולגריה ובהמשך אישר משרד הפנים את בקשת נציגי הקהילות לנהל את ענייניהן באמצעות [[קונסיסטוריה#ביהדות|קונסיסטוריה]]. ב-[[1886]] נבחר הרב שמעון (סימון) דנקוביץ' לתפקיד הרב הראשי והיה הראשון בשורה ארוכה של רבנים אשכנזים שכיהנו בתפקיד רב ראשי לקהילה שרובה המוחלט היה ספרדי. ב-[[1891]] הוא הוחלף על ידי ד"ר מרדכי (מרקוס) גרינוואלד וב-[[1900]] על ידי [[מרדכי אהרנפרייז]]. עם זאת יצוין, כי בשלהי המאה ה-19 היגרו לבולגריה יהודים אשכנזים מאזור [[מולדובה (חבל ארץ)|מולדובה]], [[אוקראינה]] ו[[פולין]] והקימו קהילות עצמאיות. תהליך זה הואץ לאחר [[הסופות בנגב]] ולצד הקהילה הספרדית הגדולה, קמה קהילה אשכנזית שמנתה כ-10 אחוזים מאוכלוסיית יהודי בולגריה.{{הערה|שם=קרןתקציר}}
עם זאת יצוין, כי בשלהי המאה ה-19 היגרו לבולגריה יהודים אשכנזים מאזור [[מולדובה (חבל ארץ)|מולדובה]], [[אוקראינה]] ו[[פולין]] והקימו קהילות עצמאיות. תהליך זה הואץ לאחר [[הסופות בנגב]] ולצד הקהילה הספרדית הגדולה, קמה קהילה אשכנזית שמנתה כ-10 אחוזים מאוכלוסיית יהודי בולגריה.{{הערה|שם=קרןתקציר}}
 
מיד לאחר תום המלחמה, גרם המשבר הכלכלי לסוחרים הנוצרים, לראות בסוחרים היהודים כמתחריהם על אותו מקור פרנסה ובמקביל לא נפקד מקומה של ה[[אנטישמיות]] הדתית המסורתית שהוחדרה על ידי הרוסים. החל רצף של פרסומים אנטישמיים ועלילות דם, ב-[[1890]] ב[[וראצה|ווראצה]], ב-[[1898]] בקיוסטנדיל וב-[[1903]] ב[[לום (בולגריה)|לום]]. ממשלת בולגריה ניסתה להכיל את האירועים ואף נקטה פעולות מסוימות בכדי לטפל בהם. ב-1890 בעת עלילת הדם בווראצה במסגרתה הואשמו שני יהודים בשימוש בדם של נוצרים למטרות פולחן, הורתה הממשלה הבולגרית להעביר את המשפט ל[[גורנה אוריאחוביצה]] בכדי להשקיט את הרוחות ושלחה את [[קונסטנטין סטואילוב]] בכדי שיכהן כתובע הכללי במשפט. סטואילוב הוכיח את חפותם של היהודים והם זוכו. לימים, התמנה סטואילוב לראש ממשלת בולגריה וב-[[1897]] נפגש עם משלחת של יהודי בולגריה לדון באנטישמיות בממלכה. לפגישה הוזמנו ראשי ה[[סינוד]] ובעקבותיה הם יצאו בהצהרה שאין יסוד להאשמות כנגד יהודי בולגריה והורו לכמרים להפיץ את ההודעה לכל המאמינים.
 
המשטר הליבראלי של [[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]] אפשר את קבלתם של צעירים יהודים לבתי הספר הצבאיים ורבים מהם המשיכו לדרגות קצונה בכירות. בין הבולטים היו ה[[קולונל]]ים [[מושונוב רחמים]], [[גרציאני מוראנו]] ו[[אברהם ת'גר]], אשר בהמשך הפכו לפעילים וממנהיגי הקהילה היהודית בבולגריה. במהלך [[מלחמת בולגריה-סרביה (1885)]] גויסו בני הקהילה לצבא הבולגרי. במקביל, מימנו וציידו קהילות [[רוסה|רוסצ'וק]], [[וידין]] ו[[וארנה]] שתי [[חטיבה|חטיבות]] של לוחמים יהודים אשר מנו 800 איש, ועשרות נשים התנדבו כדי לשמש אחיות. [[אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה]] התפעל מתעוזתם בקרב וציין, כי "הם צאצאיהם האמיתיים של אבותיהם החשמונאים".{{הערה|חיים קשלס, '''היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898)''', עמוד 88.}} במלחמות הבלקן נהרגו 277 מבני הקהילה היהודית ומתוכם 3 קצינים.{{הערה|שם=רומנו1|אלברט רומנו, '''יהדות בולגריה''', עמוד 286.}} הקרבתם זכתה להערכה רבה בקרב אזרחי בולגריה ושאלת נאמנותם לא הועמדה עוד בספק.{{הערה|אלברט רומנו, '''אישים''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויו - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 611.}} במהלך הקרבות, צר הצבא הבולגרי במשך מספר חודשים על העיר [[אדירנה]] ואף הצליח לכובשה לזמן מה. מאות רבות מיהודי העיר נמלטו מהעיר לבולגריה והשתכנו בעיקר בפלובדיב וסופיה, שבהן נקטה הקהילה הוותיקה בפעולות להקלת מצב הפליטים. לפלובדיב הגיעו תושבים גם מחבל [[תראקיה]] היווני אשר איבדו את נתינותם, חלקם זכו בהמשך לקבל [[דרכון נאנסן]] אשר ברבות הזמן איבד את תוקפו. מקצת מן היהודים הצליחו לרכוש בכסף אזרחות בולגרית, אך לחלקם שאיבדו את רכושם במלחמת הבלקן לא היה מספיק כסף כדי לבצע את הרכישה והם נותרו מחוסרי אזרחות.{{הערה|אלברט רומנו, '''יהדות בולגריה''', עמוד 303.}}
 
התנועה הציונית הייתה פעילה מאוד בבולגריה בקרב מרבית הקהילות המאורגנות. בראשית שנות התשעים של [[המאה ה-19]] התעוררה בין יהודי בולגריה שאיפה לעלות ל[[ארץ ישראל|ציון]]. שליחיה של אגודה בשם '''אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל''' הגיעו בראשית [[1895]] לארץ ישראל, והוצעה להם אדמה בערטוף ([[הר-טוב]]). לאחר משא ומתן עם המיסיוןה[[מיסיון]] נרכש המקום. ב[[דצמבר]] [[1895]] עלו למקום ראשוני המתיישבים והתיישבו בבית המיסיון.{{הערה|ראו, למשל: דן גלעדי, המושבות שלא בחסות הברון בשנות ה-90, בתוך: [[משה ליסק]] וגבריאל כהן (עורכים), '''תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה''', '''התקופה העות'מאנית''', חלק ראשון, (עורך: [[ישראל קולת]]), ירושלים: [[מוסד ביאליק]], [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], תש"ן-1990, עמ' 529-503.}} נקבע שמתוך שישים המשפחות שנרשמו בבולגריה יעלו בשלב ראשון שתים עשרה משפחות, כמניין [[שנים עשר שבטי ישראל|שנים עשר השבטים]], בנוסף אליהן הייתה עליית בודדים ומשפחות ספורות לארץ ישראל שהתיישבו ב[[חורן]]. בהמשך התיישבו עולי בולגריה ממייסדי [[יבנאל]] ו[[כפר חיטים]]. הגעתו של [[יוסף מרקו ברוך]] לבולגריה חשפה את צעירי קהילות פלובדיב וסופיה למשנתו ה[[אקטיביזם|אקטיביסטית]] והובילה רבים מהם לתמוך בה ולהצטרף לחוגי הציונים. ב-[[17 ביוני]] [[1896]], הגיע [[בנימין זאב הרצל]] לביקור קצר בבולגריה בדרכו למסע שתדלנות למען הרעיון הציוני ב[[איסטנבול]]. הרצל התקבל בהתלהבות על ידי המוני יהודים בעיר '''צאריברוד''', (בימינו העיר [[דימיטרובגראד (סרביה)|דימיטרובגראד]] שב[[סרביה]]). משחזר ממסעו לאיסטנבול הגיע ב-[[30 ביוני]] לעיר סופיה, נישא על כתפי יהודים, הובא לבית הכנסת המרכזי ושם נאם בפני הקהל המשולהב, כשנאומו מתורגם מ[[צרפתית]] ל[[לאדינו]] על ידי אחד מבני הקהילה.{{הערה|יוסף נסים הלוי,'''"ד"ר הרצל בבולגריה",''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 161-{{כ}}164.}} ב-[[1897]] השתתפו 3 מנציגי יהדות בולגריה בקונגרס הציוני הראשון וב-[[29 בדצמבר]] [[1898]] נפתחה בפלובדיב הועידההוועידה הציונית הראשונה במסגרתה גם נבחר הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בבולגריה.
 
ב-1900, נכללו 34 קהילות ברשימת הקהילות המאורגנות בנסיכות: בסופיה, קיוסטנדיל, [[דופניצה]], [[גורנה ג'ומאיה]], [[נברקופ]], וידין, לום, [[פרדיננד (בולגריה)|פרדיננד]], ברקוביצה, פלבן, [[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]], [[סומוביט]], רוסה, ראזגרד, דובריץ', [[סיליסטרה]], וארנה, שומן, פרובאדיה, בורגס, [[קרנובט]], [[סליבן]], נובה זאגורה, סטארה זאגורה, קאזאנלק, פלובדיב, [[סטאנימאקה]], חאסקובו, קרדז'אלי, [[אייטוס]], צ'ירפאן, סאמוקוב, פאזארדז'יק וימבול.{{הערה|שם=קשלס1900|חיים קשלס, '''היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898)''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65. דובריץ' וסיליסטרה לא היו בחזקת נסיכות בולגריה בין 1913 ל-1940 והעיר קרדז'אלי עברה לחזקת הבולגרים רק ב-1912. מניחים שנכללו ברשימת הקהילות המאורגנות מאחר שזו נערכה לאחר מלחמת העולם השנייה.}}
 
===מלחמת העולם הראשונה ולאחריה===
באוקטובר [[1915]] נכנסה בולגריה ל[[מלחמת העולם הראשונה]] כשותפה לגוש [[מעצמות המרכז]] והייתה שותפתן גם לתבוסה הקשה. יהודי בולגריה התגייסו בהמוניהם לצבא ובפועל שותקו כל חיי הציבור של הקהילה.{{הערה|אלברט רומנו, '''יהדות בולגריה''', עמודים 304-305.}} זמן קצר לאחר כניסת בולגריה למלחמה פלשו כוחותיה ל[[סרביה]]. מנהיגי הקהילה היהודית בבולגריה הורשו להגיע לשטחים הכבושים ולסייע לבני הקהילות היהודיות. ה[[קולונל]] היהודי [[אברהם תג'ר]], מונה למפקד חיל המצב בעיר הסרבית הכבושה [[וראניה]]. תג'ר סירב להוראת מפקדיו להוציא להורג אזרחים תושבי וראניה, הודח מתפקידו והועמד לדין. הוא זוכה בערכאה עליונה. בהמשך שמע ראש הממשלה [[אלכסנדר סטמבוליסקי]] על נסיבות המקרה ומינה את תג'ר לאחד מנציגי צבא בולגריה ל[[ועידת השלום בפריז (1919)|ועידתוועידת השלום בפריז]].{{הערה|אלברט רומנו, '''יהדות בולגריה''', עמוד 291-292.}} עוד מונה כנציג המיעוט היהודי בממלכה הד"ר [[ישועה כלב]] ממנהיגי יהדות בולגריה.{{הערה|אלברט רומנו, '''אישים''', עמוד 613.}}
 
במלחמה נהרגו 714 מבני הקהילה היהודית בבולגריה, מתוכם 28 קצינים חלקם בכירים. אחוז הנופלים מבני הקהילה היה גדול מאחוז הנופלים בקרב כלל האוכלוסייה הבולגרית, ורבים מהם היו מעמודי התווך של הקהילה. הקהילה היהודית ככל בני העם הבולגרי יצאה מן המלחמה מוכה וחבולה.{{הערה|שם=רומנו1}} המלך [[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]] נאלץ לוותר על כסאו בסיום המלחמה ולתפקיד התמנה [[בוריס השלישי, מלך בולגריה|המלך בוריס השלישי]], בנו. לאחר חתימת [[חוזה ניי]], עברה הממלכה טלטלה פוליטית וחברתית שלוותה במשבר כלכלי חריף. ב-[[1923]] הודח ונרצח ראש הממשלה סטמבוליסקי ומספר חודשים לאחר רציחתו פרצה במדינה הפיכה שהובלה על ידי [[המפלגה הקומוניסטית הבולגרית]] ודוכאה ביד ברזל על ידי משטרו של [[אלכסנדר צאנקוב]]. המלך בוריס השלישי ניצל מספר פעמים מנסיונותמניסיונות [[התנקשות]] בחייו, ובאחד מהם, [[הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה]], נהרגו 160 בני אדם. אחד המפגעים חיים מרקו פרידמן היה בן הקהילה היהודית והעניין הוביל לפרץ אנטישמי שהתמקד בבירה סופיה. משטרו של אלכסנדר צאנקוב ניצל את ההזדמנות להיפרע מגורמי שמאל אופוזיציוניים שאינם בהכרח מזוהים עם הקומוניסטים ותוך הפעלת מיליציות חצי צבאיות נרצחו מאות בני אדם, בתוכם גם מבני יהדות בולגריה אשר נמנו עם חוגי השמאל הפוליטי. מבין הנרצחים ניתן לציין את העיתונאי יוסף הרבסט (בבולגרית: Йосиф Хербст; 1875, אדירנה, האימפריה העות'מאנית - 1925, סופיה, ממלכת בולגריה, שהיה אחיו של [[קרל הרבסט]]), אשר "נעלם" במהלך מעצרו וגופתו מעולם לא נמצאה.
 
ב-1928, אירעה רעידת אדמה בבולגריה אשר גרמה נזקים כבדים בערים [[פאזארדז'יק]], [[סטארה זאגורה]], [[חאסקובו]] ו[[פלובדיב]]. הנזקים היו הן למבני מגורים והן למבני ציבור, כך שגם הפעילות הכלכלית שותקה.{{הערה|אלברט רומנו, '''יהדות בולגריה''', עמוד 452.}} היהודים חיו שבועות ארוכים במחנות אוהלים ארעיים מחוץ לעירם וזאת בשל תקופת השיקום הארוכה של נזקי הרעידה. המשבר הכלכלי החריף שפרץ באירופה מתחילת [[שנות ה-30]] לא פסח גם על בולגריה. סוחרים יהודים רבים פשטו את הרגל, בתי ספר ומוסדות ציבור סגרו את שעריהם. דווקא בעת הזו חל פילוג בתנועה הציונית בבולגריה נושא שלא הועיל להתמודדות עם גל ה[[פאשיזם]] הגואה.{{הערה|אלברט רומנו, '''תקופת המשבר והפילוג 1930-1940''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 537.}} משבר זה הוביל לגל הגירה פנימית בתוך בולגריה בעיקר לבירה סופיה שריכזה אליה מחצית מיהדות בולגריה, חלקם פליטים במצב כלכלי קשה במיוחד.
שורה 104 ⟵ 102:
[[קובץ:Boris III de Bulgarie en compagnie d'Hitler.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המלך [[בוריס השלישי]] נפגש עם אדולף היטלר, 1943]]
[[קובץ:Bulgarian Jews Yellow Badge.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[טלאי צהוב|הכוכב הצהוב]] אותו נדרשו יהודי בולגריה לענוד]]
ב-[[23 בינואר]] [[1941]] נחתם ופורסם [[החוק להגנת האומה]], אשר דמה במתכונתו ל[[חוקי נירנברג]], פגע בזכויותיהם האזרחיות של יהודי בולגריה והגביל את פעולותיהם החברתיות והכלכליות. חשבונות בנק של האזרחים היהודים נחסמו, נמנעה מהם זכות הצבעה, נחסמו תפקידים ציבוריים, נאסרו נשואי תערובת, והוטלה [[נומרוס קלאוזוס|מכסה]] על מספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. על היהודים נאסר להעתיק את מקום מגוריהם.
 
היוזמה לחוק החלה עוד ביולי 1940 והובילו אותה שר הפנים [[פטר גברובסקי]] וראש המחלקה המשפטית במשרדו [[אלכסנדר בלב]]. קדמה לפרסום החוק פעילות נרחבת של ראשי הקהילה היהודית שיצאו בצורה מאורגנת למסע שכנוע כנגד החוק הצפוי. הם הצליחו לגייס יהודים בעלי השפעה שנפגשו עם כל חברי הפרלמנט והשרים וניסו לשכנעם להתנגד לחוק. צעדים אלו נחלו הצלחה חלקית בכך שחלק מדעת קהל, בעיקר מקרב ה[[אליטה אינטלקטואלית|אינטליגנציה]] הבולגרית (כגון ארגון עורכי הדין וארגון הרופאים), התנגד בפומבי לחוק. מצד שני היו גופים וארגונים אחרים אשר תמכו בחוק ובסופו של דבר לאחר דיונים סוערים באסיפה הלאומית חתם המלך על החוק. ב-[[1 במאי]] [[1941]], גויסו כל הגברים היהודים בגילאים 20-{{כ}}40 ל[[עבודת כפייה|פלוגות עבודה]] ועסקו בסלילת כבישים בחלק המזרחי של המדינה.{{הערה|{{מממ||60 שנה להצלת יהדות בולגריה|m00787}}.}} כפועל יוצא מהחוק, הורעו מאוד תנאי חייהם של יהודי בולגריה. הוטלו עליהם איסורים שונים שמנעו למעשה את השתתפותם בכל הפעילות הכלכלית, החברתית והתרבותית במדינה. לבני הקהילה הונפקו תעודות זהות מיוחדות בצבע ורוד והם חויבו לענוד [[טלאי צהוב|כוכב צהוב]].
שורה 125 ⟵ 123:
לאחר אישור ההסכם הוכנו רשימות שמיות של 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" שיועדו לגירוש. הכנת הרשימות התבצעה בסודיות גמורה שכן היה ברור שקיימת התנגדות בקרב העם הבולגרי ובקרב נציגיו בפרלמנט למהלכים אלו. על פי מסמכים שהוצגו ב[[משפט אייכמן]], התקיים משא ומתן למשלוח 5,000 ילדים יהודים מבולגריה ל[[ארץ ישראל]], אולם יוזמה זו סוכלה על ידי [[אדולף אייכמן]].{{הערה|שם=דבר}} ב-[[6 במרץ]] החלו שוטרים בולגרים לפקוד את בתי היהודים בערי בולגריה השונות, לבצע רישום מספרי והורו להם להכין ערכות לבוש לקראת גירושם. ב-[[9 במרץ]] בשעות הבוקר נחתם צו גירוש למכסה ראשונית של 6,365 מיהודי בולגריה. לפי רישומי משרד הפנים הבולגרי יועדו לגירוש בלילה שבין ה-9 ל-10 במרץ: 99 יהודים מ[[וידין]], 108 מ[[פלבן]], 477 מ[[רוסה]] ו[[ראזגרד]], 54 מ[[ברקוביצה]], [[פרדיננד (בולגריה)|פרדיננד]] ו[[וראצה]], 53 מ[[שומן (עיר)|שומן]], 52 מ[[דובריץ']], 5 מ[[פרובאדיה]], 508 מ[[וארנה]], 422 מ[[בורגס]], 103 מ[[יאמבול]], 11 מ[[קרדז'אלי]], 117 מ[[חאסקובו]], 841 מ[[פלובדיב]], 103 מ[[פאזארדז'יק]], 50 מ[[קאזאנלק]], 43 מ[[סטארה זאגורה]], 13 מ[[נובה זאגורה]], 60 מ[[קרנובט]], 54 מ[[לום (בולגריה)|לום]], 36 מ[[צ'ירפאן]], 374 מ[[סמוקוב]], 98 מ[[קיוסטנדיל]] ו-184 מ[[גורנה ג'ומאיה]] ו[[פטריץ']]. בליל ה-[[13 במרץ]] יועדו לגירוש 2,500 מיהודי סופיה.{{הערה|חיים קשלס, '''תעודות ומסמכים''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 848-849.}}
 
למרות מעטה הסודיות, דלפה הידיעה על הגירוש דרך מספר מקורות והגיעה להנהגת הקהילה היהודית. אחד ממנהיגי הקהילה פנה אל סגן יו"ר הפרלמנט [[דימיטר פשב]] שהיה בן כיתתו וידידו וסיפר לו על התוכנית הסודית. במקביל יצאה מ[[קיוסטנדיל]] לסופיה משלחת של ארבעה אישי ציבור בכדי לפעול לביטול הגירוש. הארבעה: [[פטר מיכאלב]], [[איוון מומצ'ילוב]], [[ולדימיר קורטב]] ו[[אסן סויצ'מזוב]] חברו לבן עירם דימיטר פשב ונועדו לפגישה טעונה עם שר הפנים גברובסקי. במהלך הפגישה, חשף פשב בפני גברובסקי את גילוי המזימה ודרש ממנו לבטל את מבצע הגירוש תוך כדי איום בקיום דיון בפרלמנט שיביא להפלת הממשלה. פשב טען שמדובר במחטף ובהפרת החוקה הבולגרית, שכן החלטת הממשלה הבולגרית דיברה על גירוש היהודים בשטחים שסופחו לבולגריה ולא מ"בולגריה הישנה". לאחר שוולדימיר קורטב איים במרומז על חייו של גברובסקי בשם "הארגון המהפכני המקדוני" שהוא היה מנהיגו, הסכים גברובסקי להורות על "דחייה זמנית" של הגירוש ועל עצירה מיידית של כל הפעולות שעמדו להתבצע באותו ערב בכל רחבי בולגריה. עם זאת ב-10 במרץ 1943 לפנות בוקר, נערכה [[אקציה]] בערי השדה בבולגריה ובכללן בפלובדיב. למרות הכתוב במכסות משרד הפנים, בערים בהן בוצעו אקציות נעצרו מרבית בני הקהילה היהודית, עניין שמעיד על כוונתם האמיתית של גברובסקי ובלב. התושבים רוכזו בחצרות בתי הספר ובמוסדות ציבור בערים השונות ורק בצהרי היום הגיעה פקודת השעיית הגירוש והם שוחררו לבתיהם. צו הגירוש נותר "מושעה" ומעולם לא בוטל.
 
הצלחתם של פשב ותומכיו עודדה אותם להמשיך במאבק והם יזמו עצומה שעליה חתמו אנשי ציבור רבים שהיו מתומכי מדיניות הממשלה, וקראה לממשלה להפסיק את הצעדים נגד היהודים ולהתחייב שלא לגרשם. בעקבות העצומה והדיון הציבורי שהיא עוררה, הודח דימיטר פשב ממשרתו כסגן יו"ר הפרלמנט ולמעשה סיים בכך את חייו הפוליטיים. ב-[[1973]] קיבל פשב את עיטור [[חסיד אומות העולם]]. גם הכנסייה בבולגריה התנגדה לאורך כל המלחמה לצעדי השלטונות כנגד היהודים. [[המטרופוליט סטפן]] ראש הכנסייה הבולגרית נפגש עם המלך בוריס השלישי ודרש ממנו לבטל את הגירוש תוך שהוא מאיים כי במידה והתוכנית תתממש, הוא יורה לפתוח את כל המנזרים לקליטת פליטים יהודים וכמריו יתנגדו באופן אקטיבי לביצועה. פעולות דומות נעשו גם על ידי [[המטרופוליט קיריל]] בעיר פלובדיב. גם [[המפלגה הקומוניסטית של בולגריה]] הביעה עמדות נחרצות נגד רדיפות היהודים וגירושם. בנאומי הרדיו המחתרתי "חריסטו בוטב" השמיעו [[וולקו צ'רבנקוב]] ו[[וסיל קולארוב]] איומים אישיים נגד ראשי המשטר. אך, מרבית ראשי המפלגה שהו בגלות ומידת השפעתם בפועל על האירועים הייתה שולית.
שורה 150 ⟵ 148:
תקופת שלטונה של חזית המולדת הבולגרית הייתה תקופת ביניים בין המשטר המלוכני ה[[אבסולוטיזם פוליטי|אוטוקרטי]] לבין המשטר הקומוניסטי ה[[משטר טוטליטרי|טוטליטרי]] והיא נוצלה על ידי הקהילה היהודית לשיקום החיים הקהילתיים והמוסדיים והערכות לקראת העלייה לישראל. מששבו המגורשים ועובדי הכפייה לבתיהם הוברר כי לא הושבו כל זכויותיהם, בעיקר בתחום הכלכלי וככל שגברה יד הקומוניסטים הורע גם מצב חופש הביטוי וההתאגדות. במקביל, שינתה בולגריה את פניה והפכה מממלכה ל[[הרפובליקה העממית הבולגרית|רפובליקה עממית]]. הוקם בית דין מיוחד לשפיטת משתפי הפעולה עם הנאצים וכפועל יוצא מהחלטותיו הוצאו להורג 180 פוליטיקאים, אנשי צבא ועיתונאים ובכללם ראשי הממשלה לשעבר [[בוגדאן פילוב]], [[איוון בגריאנוב]] ו[[דוברי בוז'ילוב]] וכן שר הפנים לשעבר [[פטר גברובסקי]]. ראש הקומיסריון לשאלות יהודיות [[אלכסנדר בלב]] נורה למוות בידי פרטיזנים עוד במהלך ההפיכה של חזית המולדת. מרבית המוצאים להורג נודעו בעיקר ברדיפתם את חברי המפלגה הקומוניסטית שעימם נמנו יהודים ומיעוטם נענשו רק בשל רדיפות יהודים. מרבית מפקדי וקציני המחנות לעבודות כפייה ומחנות הריכוז וכן פקידי הקומיסריון לשאלות יהודיות נידונו לעונשים קלים או זוכו. שאלת אחריותה של בולגריה לגירוש יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט כלל לא עלתה לדיון.{{הערה|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה''', כרך ג' - תקופת השואה, [[הוצאת דבר]], תל אביב, 1969, עמודים 242-254.}}
 
מהלכי ההשתלטות של הקומוניסטים היהודים על מוסדות הקהילה חפפו למישור הארצי, אם כי היו פחות אלימים. הפגיעה הראשונה הייתה במוסדות החינוך הקהילתיים, תוך צמצום תכני לימוד לאומיים כגון לימודי העברית ופיטורי מורים. ב-[[1946]] הולאמו בתי הספר הקהילתיים והועברו מידי הקהילות לניהולו של משרד החינוך הבולגרי.{{הערה|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה''', כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, עמודים 52-55.}}
ב-[[21 בדצמבר]] [[1946]] חוקק בפרלמנט החוק לשיקומם הכלכלי של יהודי בולגריה והוא כלל הענקת אשראי ממשלתי בסכום של מיליארד לבות שיפרש על פני 6 שנים, לצורך החזרת הכספים שהחרימה הממשלה הקודמת מיהודי בולגריה. ב-[[17 במרץ]] [[1947]] בוצעה רפורמה מוניטרית בבולגריה והוטלו מיסים חדשים. שיעור המס על יהודי בולגריה חושב לפי ערך הכולל את האשראי העתידי וכך נדרשו לשלם מיסים על כסף שכלל לא קיבלו ומצבם הכלכלי הורע עוד יותר.{{הערה|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה''', כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, עמודים 170-171.}}
במקביל, הפעילו הקומוניסטים היהודים לחץ על השלטונות להגביל ככל הניתן את יציאת היהודים מהמדינה ואישורי העלייה ניתנו בצמצום. העניין הוביל להגירה לא חוקית מבולגריה דרך [[סיליסטרה]] לרומניה, באמצעות אנשי הסוכנות היהודית שהסתננו לבולגריה. סוכני משטרת ביטחון הפנים, שפעלו בקרב בני הקהילה איתרו את נתיב המעבר החשאי לרומניה וב-30 באפריל 1947 הם ארבו לקבוצת יהודים שחצו את הגבול ופתחו באש. 2 נהרגו והשאר נעצרו ונשלחו למחנות הסגר. בעקבות התקרית נעצרו ראשי ההסתדרות הציונית בבולגריה ובכללם [[בנימין ארדיטי]] והם שוחררו לאחר מספר ימים בעקבות לחץ של פוליטיקאים ושל חברי פרלמנט שונים.{{הערה|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה''', כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, עמודים 176-180.}}
שורה 162 ⟵ 160:
===לאחר העלייה ההמונית לישראל===
[[קובץ:Fotosgvidin 035.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מבנה בית הכנסת החרב בווידין כפי שצולם ב-2009]]
במאי 1948 פורק תא "חזית המולדת היהודית" ובמקומו הוקמה ועדה מיוחדת מטעם המפלגה הקומוניסטית לטיפול במיעוט היהודי. במקביל, נאסרה המשך הפצת עיתונים ציוניים והופעל לחץ כבד על תנועות הנוער והתנועה הציונית להפסיק את פעולתן. בדצמבר 1948 צימצמו השלטונות את תפקידי הקונסיסטוריה לתחומי הדת והתרבות. ביוני 1949 החליטה מליאת הקונסיסטוריה על פרישתה מ[[הקונגרס היהודי העולמי]]. מבני מוסדות החינוך בקהילות השונות נמסרו לידי הממשלה או נמכרו בשל העדר תלמידים.{{הערה|שם=קשלס295|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה,''' כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, עמודים 295-300.}} ב-1950 הופקע בית החולים היהודי בסופיה והוסב לבית חולים לבכירי הממשל הבולגרי.
בראשית [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], תקופת כהונתו של [[וולקו צ'רבנקוב]] כראש הממשלה, נרדפו מתנגדי משטר וגם חברי המפלגה הקומוניסטית שהתנגדו לקו הנוקשה שהוביל, חלקם יהודים שהתפטרו או אולצו להתפטר מתפקידיהם הרשמיים. ב-[[20 באפריל]] [[1952]] ערכה הקונסיסטוריה מפקד אוכלוסין וממנו עלה כי בבולגריה התגוררו 7,676 יהודים. עליית יהודים מבולגריה הותרה עד שלהי [[1952]].{{הערה|שם=קשלס295}} במרץ 1953 בוצע "טיהור" בקהילת פלובדיב בעקבות מה שכונה "סטיות לאומניות" בקהילה. הוברר שבאחד מגני הילדים של הקהילה נהגו לשיר שירים בעברית ולהדליק נרות [[חנוכה]]. במסגרת הטיהור סולקו מתפקידם מורים, גננות וחלק מראשי הקהילה.
ב-1957, החליט ה[[פוליטביורו]] הבולגרי לפרק את הקונסיסטוריה היהודית ובכך בוטלה רשמית האוטונומיה שניתנה ליהודי בולגריה בניהול קהילותיהם.‏{{הערה|שלמה שאלתיאל, '''מארץ הולדת למולדת''', עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, הוצאת עם עובד, תל אביב-יפו, 2004, עמודים 264-265.}} ב-[[1960]] ביטלו שלטונות בולגריה את משרת הרב הראשי וב-[[1961]] הודיעו על הפקעת [[בית הכנסת בסופיה]]. הרב [[אשר חננאל]] שהמשיך להפעילו נקלע לעימות מול המשטר הבולגרי. הוא נעצר למשך מספר חודשים ולבסוף הועמד לדין באשמת שווא ונדון ל-3 וחצי שנות מאסר. במהלך המאסר הלך מצבו הבריאותי והדרדר ולאחר לחץ בינלאומי כבד, ערכו הבולגרים לרב חננאל "משפט חוזר" שלאחריו הוא שוחרר. מספר חודשים לאחר שחרורו הלך הרב חננאל לעולמו.{{הערה|שם=דבר1|{{דבר||לזכר נעדרים – הרב אשר חננאל |1964/11/16|00700}}}}
במהלך שנות השלטון הקומוניסטי התגברה מגמת ה[[התבוללות]] ו[[נישואים בין-דתיים|נישואי התערובת]] בקרב בני הקהילה. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] נותקו ה[[יחסים דיפלומטיים|יחסים הדיפלומטיים]] בין ישראל לבולגריה והמידע על יהודי בולגריה צומצם למינימום והגיע באמצעות העיתון הקהילתי "אברייסקי וסטי". בשלהי [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] הגמיש משטרו של [[טודור ז'יבקוב]] את יחסו לישראל, בסופיה ביקרה משלחת פרלמנטרית מישראל ונציג הקהילה היהודית ישראל סלוואטור השתתף כמשקיף בכינוסי [[הקונגרס היהודי העולמי]]. {{הערה|שם=וירטואל2|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/vjw/bulgaria.html {{כ}}The Virtual Jewish History Tour: Bulgaria], באתר: הספרייה היהודית המקוונת, אוחזר ב-25 בפברואר 2012 {{אנגלית}}.}} בראשית [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] רדף משטרו של ז'יבקוב את בני המיעוט ה[[טורקים|טורקי]] במדינה במסגרת תהליך שכונה "הבולגריזצייה של המיעוטים". נציגי המפלגה הקומוניסטית ב[[סמוליאן]] הגישו למרכז המפלגה הצעה להחיל את תהליך ה"בולגריזציה" גם על יהודי בולגריה והנהגת המפלגה בסופיה בהוראתו של ז'יבקוב דחתה את הצעתם על הסף.{{הערה|שם=פבל|סטפנוב, פבל, [http://www.georgefox.edu/academics/undergrad/departments/soc-swk/ree/Stefanov_Bulgarian%20and%20Jews_Dec%202002.pdf בולגרים ויהודים לאורך ההיסטוריה], באתר georgefox.edu, {{אנגלית}} {{PDF}}.}} גם בשנות השלטון הקומוניסטי נודעו מקרב יהודי בולגריה אמנים ואנשי אקדמיה כגון ה[[פילוסוף]] [[איסאק פסי]].
 
שורה 276 ⟵ 274:
בבחינת שיעור ה[[ריבוי טבעי|ילודה]] לעומת ה[[תמותה]] עולה, כי מעצמאות בולגריה ועד ראשית המאה העשרים עמד שיעור הילודה בקרב בני הקהילה על כ-39 לידות לכל 1,000 תושבים, נתון הדומה לשיעור הילודה הכללי בבולגריה. החל מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20]] נרשמה ירידה משמעותית בשיעור הילודה והוא היה נמוך במידה משמעותית משיעור הילודה בכלל האוכלוסייה. בין [[1919]] ל-[[1922]] עמד שיעור הילודה בקרב הקהילה היהודית על 26.7 לידות לכל 1,000 תושבים ובכלל האוכלוסייה עמד הנתון על 38.7 לידות לכל 1,000 תושבים. נתון זה ניתן לשייך למצב הכלכלי הקשה שבו נתונה הייתה הקהילה והוא נתמך גם על ידי מספר ה[[נישואים|נישאים]] בקהילה אשר ירד מ-400 נישאים לשנה בשנים 1925 - 1926 לכדי 299 נישאים בשנים 1930 - 1931. עם זאת, קצב התמותה בקרב בני הקהילה היה נמוך במידה משמעותית מכלל האוכלוסייה ושיעורו היה בירידה מתמדת. בין [[1891]] ל-[[1894]] עמד מספר הנפטרים בקהילה היהודית על 24.1 נפטרים לכל 1,000 נפשות לעומת 28.4 נפטרים בכלל האוכלוסייה. בין 1919 ל-1922 עמד מספר הנפטרים בקהילה היהודית על 12.4 נפטרים לכל 1,000 נפשות לעומת 21.3 נפטרים בכלל האוכלוסייה.{{הערה|נתן מיכאל גלבר, '''חיי היהודים בבולגריה''', עמודים 684-685.}}
 
במסגרת [[הסכם קראיובה]] הוחזר לבולגריה חבל [[דרום דוברוג'ה]] ובו התגוררו כאלף יהודים, אשר זכו לאזרחות בולגרית. חבל זה נותר בידי בולגריה גם לאחר מלחמת העולם השנייה. במפקד שנערך ב-[[1945]] נימנו בבולגריה 49,172 יהודים. יצוין כי בין [[1919]] ועד להקמת מדינת ישראל עלו מבולגריה 7,057 מבני הקהילה.{{הערה|שם=וירטואלית}} בין 1948 ל-[[1950]] התחולל גל ההגירה הגדול של יהודי בולגריה. העלייה נמשכה עד שלהי [[1952]]. ב-[[10 במאי]] 1949 ערכה הקונסיסטוריה היהודית מפקד פנימי וממנו עלה כי בבולגריה התגוררו 9,695 יהודים. ב-[[31 בדצמבר]] [[1951]] התגוררו בבולגריה 7,676 יהודים.{{הערה|שם=קשלס296|חיים קשלס, '''קורות יהודי בולגריה''', כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, עמודים 296-299.}} בשלהי [[1956]] התגוררו בבולגריה 6,431 יהודים.{{הערה|שלמה שאלתיאל, '''מארץ הולדת למולדת''', עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939 - 1949, תל אביב: הוצאת [[עם עובד]], 2004, עמוד 263.}} בולגריה הייתה חלק מ[[הגוש המזרחי]] וגרורה נאמנה של [[ברית המועצות]]. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] נותקו [[יחסים דיפלומטיים|היחסים הדיפלומטיים]] והמידע על מספר בני הקהילה היה מועט ומקוטע. בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הוערך כי בבולגריה מתגוררים 7,000 יהודים, חלקם היגרו אליה ממדינות הגוש המזרחי.{{הערה|שם=וירטואלית|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/vjw/bulgaria.html יהדות בולגריה], באתר [[הספרייה היהודית המקוונת]], אוחזר ב-9 בפברואר 2013.}}
 
בראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי היה גל עלייה ובמסגרתו עלו כ-3,500 מיהודי בולגריה לישראל.{{הערה|שם=קרןתקציר}} ב-[[2009]] היו 4,800 יהודים רשומים בארגון "שלום", שהוא ארגון הגג של יהודי בולגריה. מחצית מהם התגוררו בסופיה.{{הערה|שם=הערה_טו|1=מקסים בנבניסטי, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=176&ArticleID=405 קהילת יהודי בולגריה - 2009], באתר "כולנו בולגרים" אתר הבית של יהודי בולגריה.}} ב-2011 התגוררו בבולגריה כ-4,000 יהודים לכל היותר.
שורה 284 ⟵ 282:
נוכחות יהודית בבולגריה קיימת החל מהמאה ה-2, אך תיעוד ממקורות ראשוניים לפעילות כלכלית קיים במרבית המקרים רק החל מהתקופה העות'מאנית. התיעוד קיים בתעודות עות'מאניות העוסקות בגביית מיסים וכן סוגיות שתועדו בספרי [[שאלות ותשובות]] ועסקו בסכסוכים כלכליים ומתן פתרונות הלכתיים ל[[עגונה|עגונות]], שבעליהן היו סוחרים נודדים ונרצחו בדרכים. התיעוד מתייחס לקהילות השונות ורובו נכתב לאחר הגעת יהודי ספרד לשטחי האימפריה העות'מאנית עם העלייה המשמעותית במספרם של בני הקהילות היהודיות. ככלל היו יהודי בולגריה [[סוחר]]ים, [[חלפנות כספים|חלפני כספים]], [[הלוואה בריבית|מלווים בריבית]] ו[[אומן|אומנים]] וחלקם אף ניהלו קשרי מסחר מחוץ לבולגריה והגיעו למעמד כלכלי איתן. חלק קטן מהמשפחות היהודיות צבר עושר רב ובראשית [[המאה ה-16]] תוארו משפחות אלו כ"בעלות עבדים ושפחות" והחזיקו במבנים וקרקעות.{{הערה|שם=קשלסדורות1}} בראשית התקופה העות'מאנית התרכזו מרכזי העסקים ב[[יהדות וידין|ווידין]] ו[[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]], בהמשך הפכו גם ב[[יהדות פלבן|פלבן]], [[יהדות סופיה|סופיה]] ו[[יהדות פלובדיב|פלובדיב]] לצמתי מסחר מרכזיים באימפריה וערים כגון [[ימבול]] לצמתי סחר [[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|מחוזיים]]. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית אשר לווה במשברים כלכליים ובמלחמות בלתי פוסקות באזור בולגריה, רושש בהדרגה את הקהילה היהודית ועם עצמאות בולגריה נותר מעט מאוד משפחות עשירות ואמידות. הקהילות היהודיות חויבו בתשלום שני מיסים עיקריים: [[מס גולגולת]] אחיד לשלטון העות'מאני ומס קהילה אשר נגבה באופן [[מס פרוגרסיבי|פרוגרסיבי]] על ידי רבני הקהילות. מעת לעת הטילו ה[[סולטאן|סולטאנים]] השונים מיסים מיוחדים, כגון מס מיוחד שהטיל [[סלים הראשון]] על יבוא סחורות בענפים שנשלטו על ידי יהודים, או מס מיוחד על מכירות יין והשתתפות ב[[יריד]]ים שהטיל [[מוסטפא הרביעי]]. לקהילות הותר להטיל מיסים קהילתיים נוספים כגון ה[[גאבלה]].{{הערה|שם=קשלסדורות1}}
 
מבחינת התיעוד בקהילות השונות עולה, כי במהלך [[המאה ה-15]] מתוארים יהודי ימבול כסוחרי [[בשר]], חלב וגבינות וכן עסקו בסחר ב[[עור (חומר גלם)|עורות]]. בתקופה זו מתועדים יהודי [[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]] כמלווים בריבית ובהמשך הושכרו להם חנויות ובתי מלאכה לבדים ובגדים.{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=113 הקהילה היהודית בימבול], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}}{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=118 הקהילה היהודית בניקופול], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} ב[[יהדות פלבן|פלבן]] תועדו במהלך המאה ה-16 סוחרים בדים ובגדים יהודיים אשר סיפקו מדים לצבא העות'מאני וכן עסקו במסחר זעיר ומוצרי [[סדקית]]{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=126 הקהילה היהודית בפלבן], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} וב[[יהדות פלובדיב|פלובדיב]] תועדו סוחרים בביצים, בשר מיובש ועורות.{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=127 הקהילה היהודית בפלובדיב], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} בתקופה זו, לאחר הגעתם של מגורשי ספרד, התבססה קהילת סופיה ובני הקהילה תועדו כסוחרי בדים, גבינות, מלווים בריבית ו[[חלפנות כספים|חלפני כספים]] אשר ניהלו קשרי מסחר בערי האימפריה העות'מאנית ואף מחוצה לה.{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=94 הקהילה היהודית בסופיה], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} תיעוד דומה לסוחרים נודדים מצוי גם בקרב [[יהדות קיוסטנדיל|יהודי קיוסטנדיל]] ו[[יהדות פאזארדז'יק|פאזארג'יק]].
 
במהלך המאות ה-18 וה-19, תועדו בקהילת דופניצה סוחרי [[יין|יינות]], וכן בעל [[יקב]]ים ו[[כרם|כרמים]].{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=102 הקהילה היהודית בדופיניצה], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} ב[[יהדות רוסה|רוסה]], תועדו סוחרי בדים, דבש, שעווה ו[[חיטה]] וכן [[אומן|אומנים]] במקצועות שונים ובמצב כלכלי סביר.{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=135 הקהילה היהודית ברוסה], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} בשומן היה מרבית הסחר ב[[טקסטיל]] וחלפנות הכספים בידי בני הקהילה היהודית.{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=137 הקהילה היהודית בשומן], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}} ב[[וראצה]] תועדו במהלך המאה ה-19 יהודים בעלי מעמד כלכלי נמוך שעסקו בעיקר ב[[פחח]]ות, [[סנדלר]]ות ו[[חייט]]ות.{{הערה|1=צבי קרן, [http://www.thebulgarianjews.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=104 הקהילה היהודית בווראצה], באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-4 בפברואר 2013.}}
שורה 320 ⟵ 318:
מפעלי תרבות ואמנות היו חלק בלתי נפרד מחיי יהדות בולגריה והיוו מושא להערכה בקרב שאר האוכלוסייה במדינה. תהליך הפריחה התרבותית של יהדות בולגריה השיק לתהליך שעבר על בולגריה כולה לאחר שחרורה מעול העות'מאנים. [[בוריס שץ]] הוזמן על ידי המלך [[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]], להקים את האקדמיה הבולגרית לאומניות בסופיה. במועד זה נתונה הייתה הקהילה בחילופי דורות שלווה במאבק על הנהגתה בין המשפחות הנכבדות (נוֹטָאבֶּלִים) לבין הדור הצעיר, אשר הושפע מהנעשה במדינה. החל תהליך הדרגתי של [[חילון]] וזניחת שפת ה[[לאדינו]] לטובת הבולגרית ותהליך זה הייתה השלכה משמעותית להתפתחות התרבותית של הקהילה ולתכנים בענפי התרבות השונים.
 
בראשית המאה ה-20 נוסדו אגודות תרבות בערים השונים, אשר בין השאר ייסדו מקהלות קהילתיות שפעלו בעיקר בבתי הכנסת וה[[רפרטואר]] שלהם כלל תפילות ופיוטים [[נוסח הספרדים|כמנהג הספרדים]]. בספטמבר [[1909]] השתתפה מקהלת ילדים, שהורכבה מ-35 תלמידי בית הספר היהודי בעיר בחנוכת בית הכנסת בסופיה. בהמשך נוסדה אגודת ה[[מקהלה]]. ב-[[1910]] החל לנצח על המקהלה [[משה צדיקוב]] בוגר ה[[קונסרבטוריון]] בו[[וירצבורג]] והיא נודעה לימים כ[[מקהלת צדיקוב]]. בהדרגה, שינתה המקהלה את הרפרטואר שלה והחלה להופיע עם יצירותיהם של מלחינים אירופים נודעים כגון [[בטהובן]], מלחינים בולגרים נודעים ואף להגיש [[שיר עם|שירי עם]] בולגריים. נושא זה הביא לעימות מול הדור הוותיק והמקהלה נאלצה לעזוב את בית הכנסת ולמצוא משכן חדש. בראשית [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], כשהיא מונה 120 חברים, הפכה המקהלה לשם דבר בבולגריה ונחשבה למקהלה ייצוגית בולגרית. בראשית [[שנות ה-50]], לאחר גל העלייה לישראל, חידשה המקהלה את פעילותה בישראל, תחת שרביטו של יצחק אגבדיש ובהמשך, [[יצחק גרציאני]]. הצלחתה של מקהלת צדיקוב, הביאה להקמתן של מקהלות בערים אחרות. ב-[[1928]] נוסדה מקהלה קהילתית בפלובדיב בת 100 חברים, בניצוחו של נסים אלקלעי והיא הופיעה בשירת קודש וחול. בהמשך, נוסדה מקהלה קהילתית גם בעיר רוסה.
 
בערים השונות הוקמו אגודות חובבי מוזיקה והן פעלו להקמת [[תזמורת|תזמורות]], אשר חלקן כגון תזמורת [[כלי נשיפה|כלי הנשיפה]] של [[מכבי (אגודת ספורט|מכבי]] בסופיה, פעלו גם תחת שרביטם של מנצחים בולגרים. ב-[[1932]] נטלה תזמורת זו חלק באירועי [[המכביה]] הראשונה. תזמורות נוספות נוסדו בפלובדיב ו[[פאזארג'יק]]. התזמורות העניקו במה לשורה ארוכה של נגנים, זמרים ובמאים בני הקהילה היהודית, אשר זכו לפרסום רב בבולגריה ומהם ניתן לציין את [[ביטוש דוידוב]], המנצח ד"ר מנחם בן-ששון וה[[פסנתרן|פסנתרנית]] רוזה גבאי.
שורה 326 ⟵ 324:
התיאטרון מילא תפקיד חשוב בתרבות הקהילה בבולגריה. בעיר פלובדיב הוקם עוד ב-[[1896]] [[תיאטרון]] חובבים, שהורכב מחברי האגודה הציונית בעיר. באמצע שנות ה-20, הוקם בסופיה תיאטרון ממוסד בהדרכת [[אליעזר אנסקי]] וחבריו הופיעו ברחבי בולגריה וכן ב[[ממלכת יוגוסלביה|יוגוסלביה]].
 
מקרב בני הקהילה נמנו [[פסל (מקצוע)|פסל]]ים, [[צייר]]ים [[סופר]]ים ו[[משורר]]ים רבים כגון [[שאול מיזאן]], סימצ'ו איסאקוב, [[אלברט מיכאל]] ובוצ'ה בכר.{{הערה|שם=מיכאל|[[אלברט מיכאל]], '''היהודים באמנות''', בתוך: '''אנציקלופדיה של גלויות''' - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 755-764.}}{{הערה|[[אלברט רומנו]], '''משוררים וסופרים''', בתוך: '''אנציקלופדיה של גלויות''' - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 514-530.}}
 
גם לאחר העלייה ההמונית למדינת ישראל, נמשך מפעל התרבות, תוך התערות בחברה הישראלית המתגבשת הן בדור העולים וגם בקרב בני הדור השני. דמויות בולטות בתרבות הישראלית הם השחקנים [[אבנר חזקיהו]], [[אלברט כהן]], [[ניסים עזיקרי]] ו[[מוני מושונוב]], הסופר [[מרדכי אבישי]], המשורר [[ישראל פנקס]], הפסל [[אהרון אשכנזי]] והמלחין [[יצחק סדאי]]. חיי התרבות של הקהילה שנותרה בבולגריה התנהלו בצל השתלטות [[המפלגה הקומוניסטית של בולגריה|הקומוניסטים]] על המדינה, תוך החלת [[משטר טוטליטרי]]. הפעילות האמנותית התנהלה כמעט ללא זיקה קהילתית, אלא כחלק מהמרקם הכללי ומבין הבולטים שבאמנים ניתן לציין את שחקן התיאטרון והקולנוע [[יצחק פינצי]] וה[[מחזאי]] [[ולרי פטרוב]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_בולגריה"