הנס סלייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q89394
מ ←‏מחקריו: הגהה
שורה 21:
סלייה ביקש לזהות [[הורמון]] מין חדש בתמציות [[שחלה]] של [[פרה|פרות]]. על מנת לבדוק אם תמציות אלו פעילות, סלייה הזריק אותן ל[[חולדה|חולדות]]. להפתעתו החולדות מתו ברובן. ב[[נתיחה שלאחר המוות]] התגלו שינויי רקמות שדמו לאלו שהופיעו אצל קורבנות [[כווייה|כוויות]] חמורות או [[שבר (רפואה)|שברי]] עצמות מרובים: [[כיב]]ים ב[[קיבה]] וב[[מעיים]], הצטמקות של בלוטת ה[[תימוס]] ו[[בלוטות הלימפה]] והגדלת בלוטות ה[[אדרנל]].{{הערה|R.Dantzer, 1989 עמודים 22-24}}
 
לפי סלייה, תופעות אלו העידו על הצפה של מנגנונים באמצעותם מנסה ה[[אורגניזם]] להגן על עצמו: מול תקיפה נפשית או פיזית המאיימת על המאזן הפנימי שלו, מופעלת תגובת נגד המנסה להחזיר את המאזן לקדמותו. תגובה זו אינה ספציפית מאחר שאינה תלויה באופי גורם הדחק. אצל האדם, היא זהה באםאם הדחק הוא "שלילי" (dystress), למשל בעת קבלת בשורה קשה על אובדן, או "חיובי", למשל בעת מסירת הודעה משמחת. הלחץ הגופני או הדחק הנפשי המופעל על האורגניזם נקרא על ידי סלייה "[[דחק|סטרס]]". ההורמונים האחראים לתגובת הנגד מופרשים על ידי קליפת האדרנל ונקראים גלוקו-קורטיקואידים.
 
לפני סלייה, [[וולטר קאנון]] תיאר את "[[תסמונת החירום]]", שבה מופעלת [[מערכת העצבים הסימפטטית]] ומח האדרנל. מחקריהם של סלייה וקאנון הוכיחו שלמצבם הרגשי של אנשים יש השלכות פיזיולוגיות; התרגשות נפשית, חיובית או שלילית, יכולה להוביל לשינויים גופניים, ואלו בתורם עלולים ליצור מנגנון פתוגני בהיווצרות מחלות גופניות ("מחלות הסתגלות" (adaptation illnesses) כלשונו של סלייה).
שורה 37:
סלייה הרחיב את התאוריה על מנגנון התגובה למצבי דחק שתוארה על ידי קאנון, להורמונים נוספים, במיוחד בציר ה[[היפותלמוס|היפותאלמי]]-היפופיזרי-[[אדרנל]]י במוח, כמרכיבים של תגובה סטריאוטיפית משותפת לכל המצבים הסטרסוגנים.{{הערה|שם=קופין|I.J.Kopin, [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8597398 Definition of stress and sympathetic neural responses]. Annals of the New York Academy of Sciences, 1995 Dec 29; 771: 19-30.}} סלייה סבר שמחלות רבות נגרמות על ידי תהליכי הסתגלות מופרזים או לקויים בעת תגובת הסטרס.{{הערה|שם=קופין}}
 
סלייה הכיר, בדומה לקאנון, בהבדלים הבין-אישיים בתגובת הסטרס, למשל בשל הבדלים [[גנטי]]ים והשפעת ההתנסויות השונות של כל פרט בחייו. לגורמים אלה קרא סלייה "גורמי התניה".{{הערה|שם=קופין}} בדומה לקאנון, סלייה ייחס תגובות [[הומיאוסטזיס|הומיאוסטטיות]] מאוד ספציפיות לבקרה של מערכת העצבים, והכיר בכך שהתגובות ההורמונליות הן מן ההכרח פחות ספציפיות מהתגובות הנוירונליות.{{הערה|שם=קופין}}. הוא ראה בסטרס תסמונת תגובתית סטראוטיפית הנגרמת על ידי כל העמסה על האורגניזם. עם זאת, מחקרים על התגובות לסטרסורים שונים הצביעו על כך שכאשר המנגנונים ההומיאוסטטים אינם הדומיננטים, דפוסי התגובות הבלתי ספציפיות, בייחוד ההורמונליות, שונים מסטרסור לסטרסור. אולם, כפי שהראה סלייה, רוב מצבי הלחץ על הגוף, אם עוברים רמה קריטית, מעוררים מגוון שלם של תגובות נוירו-אנדוקריניות, בעלות פוטנציאל הרסני{{הערה|שם=קופין}}.
 
==מאמרים וספרים==