יהדות בולגריה – הבדלי גרסאות

במהלך [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768-‎1774)]] הושמד הצי העות'מאני על ידי הצי הרוסי והמסחר הימי העות'מאני שותק כמעט לחלוטין. כתוצאה מהמשבר, חודשו דרכי מסחר יבשתיות ופותחו חדשות וסוחרים יהודים השתלבו באפיקי המסחר החדשים. ביישובים אשר מוקמו לאורך נתיבי המסחר היבשתיים נוצרו קהילות יהודיות ובתעודות עות'מאנית וספרי שאלות ותשובות, מתועדות לראשונה קהילות יהודיות ב[[רוסצ'וק]], [[סליבן]], [[ברקוביצה]] ו[[סבישטוב]]. באותה העת פעל ב[[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]] [[משיח שקר|משיח השקר]] [[יעקב פרנק]] והצליח להתסיס את קהילת העיר שהייתה כבר בתהליך נסיגה כלכלי ותרבותי בשל המלחמות המרובות באזור. בשלהי המאה ה-18 ובראשית [[המאה ה-19]], סוף תקופת שלטונו של הסולטאן [[סלים השלישי]] ותקופת שלטונו של [[מוסטפא הרביעי]] התחולל משבר שלטוני חריף באימפריה. הממשל המרכזי איבד את האחיזה על ה[[איילט]]ים וה[[ואלי (תואר שלטוני)|ואלים]] המקומיים נקטו במדיניות פנים עצמאית, הטילו מיסים שונים ונסמכו רבות על [[שוחד]]. באותה העת פעלו באזור בולגריה כנופיות שודדים מאורגנות שכונו [[קרדז'אלי]], על שם עיר מוצאם, שהטילו אימתם על סוחרים בדרכים ואף ערכו [[פרעות]] ביהודי קיוסטנדיל. אחד הוואלים, [[אוסמאן פאזוואנטואולו]], מרד בעות'מאנים וכוחותיו כבשו את פלבן ופרעו ביהודיה ובהמשך כבשו את וידין והפכו אותה ל[[עיר בירה|בירת]] הישות החדשה. (במועד זה מתועדת לראשונה קהילה יהודית ב[[שומן (עיר)|שומן]]). ב-[[1830]] פרעו חברי [[מיליציה|המיליצייה]] העות'מאנית [[באשי באזוק|באשי בוזוק]] בתושבי סופיה ובכלל זה בבני הקהילה היהודית.

הסולטאן [[מהמוט השני]] ניסה להחיל סדרי מנהל מודרניים ולשפר את מצב ביטחון הפנים במסגרת התהליך הכולל שכונה ה[[טנזימאט]]. במסגרת התהליך חויבו גם הקהלים השונים בתוך קהילות הערים השונות להתאגד לכדי ישות קהילתית אחת ולמנות ועד מנהל בן 3 עד 5 חברים ומתוכו נציג אחד שייצג את הקהילה מול השלטונות. עידן "התחייה הלאומית הבולגרית" הביא עימו גם עוינות כלפי יהודי בולגריה משום שהיו מיעוט מועדף על פני הנוצרים והיו נאמנים לשלטון העות'מאני. עם זאת, המהפכן הבולגרי הנודע [[וסיל לבסקי]] (בבולגרית: Васил Левски; {{כ}}1837 - 1873) מצא מסתור בבתי יהודים בפלובדיב, רוסה, וידין ופאזארג'יק בעת שנרדף על ידי השלטונות העות'מאניים. המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-‎1878), הביאה עימה הרס וחורבן לחלק מקהילות בולגריה. וידין וניקופול הוחרבו בפגזי [[הצבא הרוסי]] ויהודי רוסה נמלטו מהעיר ל[[רומניה]] השכנה, חלקם לבלי שוב. [[הצבא הרוסי]] הביא עימו את ה[[אנטישמיות]] המסורתית ובמקביל חיילי הצבא העות'מאני הנסוגים [[ביזה|בזזו]] מכל הבא ליד. חיילים רוסים בסיוע תושבים מקומיים ערכו [[פוגרום|פוגרומים]] ביהודי קרלובו, קאזאנלק וסטארה זאגורה, וחיילים עות'מאנים פרעו ביהודי פאזארג'יק. יהודי ימבול נמלטו מהעיר מחמת הקרבות ושבו אליה רק לאחר הפסקת האש. העות'מאנים הנסוגים ניסו להעלות באש חלקים מהעיר סופיה ובני הקהילה היהודית נרתמו בהמוניהם לפעולות הכיבוי ומנעו את התפשטות הדליקה לרובעי המגורים. אליעזר כלב מנכבדי פלובדיב שהיה מקורב לשלטון העות'מאני הציל עשרות בולגרים מה[[גרדום]] העות'מאני, תוך תשלום שוחד נכבד מכיסו ולאחר המלחמה נקרא רחוב בעיר על שמו. מאות מיהודי בולגריה עזבו ביחד עם החיילים העות'מאנים והתיישבו בעיקר ב[[אדירנה]] ו[[איסטנבול]].{{הערה|שם=קשלסדורות1}}