ליבורנו – הבדלי גרסאות

במאה ה-16 הגיעו לעיר [[יהודים]] רבים בעקבות הזמנת השליטים. ניתנו להם זכויות רבות: [[אזרחות]], [[חופש פולחן]], זכות לבעלות על [[בית מגורים|בית]], לשאת [[נשק]], לפתוח [[חנות|חנויות]] בכל חלקי העיר ולהעסיק משרתים נוצרים. בנוסף לא היו צריכים היהודים לענוד טלאי או לגור ב[[גטו]].

חכמי ורבני ירושלים, וכן [[ארם צובא]] היא העיר [[חאלב]] אשר בסוריה, פקדו את ליוורנו באופן סדיר ואף נותרו בה לתקופות של כמה שנים לצורכי כתיבה ולימוד בצוותא. גדולי רבני חאלב וירושלים נהגו להדפיס את חיבוריהם וספריהם ב[[דפוס ליוורנו]]. בין השנים [[1770]] ועד [[1821]] הודפסו בדפוס ליוורנו עשרות ספרים וביניהם ספרו של רבי חיים אזולאי [[חיד"א]], ספריו של הרב [[עובדיה הלוי]] בן הרב [[אברהם הלוי]] מחאלב, [[חזון עובדיה]] תקמ"ז ו-[[חזון למועד]] תקמ"ז. וכן ספריו של הרב [[אליהו שמאע הלוי]] "[[מכשירי מילה]]" תקנ"ג וכן "[[קרבן אשה]]" תקפ"א.

כיום מונה הקהילה היהודית בעיר כ-600 חברים. בעיר גם פועל [[בית ספר]] ל[[עברית]]. המניין בבית הכנסת פועל ב[[שחרית]] בימי [[יום שני|שני]] ו[[יום חמישי|חמישי]] וכן ב[[שבת]]ות וב[[חגי ישראל ומועדיו|חגים]]. בעיר היו ארבעה [[בית קברות|בתי קברות]] יהודיים עתיקים: שנים פונו, בשלישי היה קבור ה[[חיד"א]], ולאחר שהועלו עצמותיו לישראל איןנאסרה כניסההכניסה לבית הקברותאליו מחשש למפולות. בית הקברות הרביעי, הפתוח היום, נמצא ליד בית הקברות הכללי של העיר. בבית קברות זה יש לוח זיכרון לחללים היהודים מ[[מלחמת העולם הראשונה]] ול-120 קורבנות השואה. בבית הקברות יש אוסף מצבות מבתי הקברות שנהרסו. מיוחדות במינן הן המצבות בצורה [[פירמידה קטומה]] מ[[המאה ה-17]], עם סמלי משפחה וכיתוב לזכרו של הנפטר.