מערת אל קסטיו – הבדלי גרסאות

עד התקופה האחרונה נהגו לתארך ממצאים ארכיאולוגיים ב[[תיארוך רדיומטרי]] באמצעות [[תיארוך פחמן-14|פחמן 14]]. השיטה איננה טובה דיה לממצאים בני עשרות אלפי שנים, משום שזמן [[מחצית חיים|מחצית החיים]] של פחמן 14 הוא 5,730 שנה בלבד. בנוסף לכך, היא מתארכת רק ממצאים העשויים מ[[חומרים אורגניים]], כמו פחם וכו', בעוד מרבית ציורי המערות למשל, צויירו בצבעים לא אורגניים, אלא במינרלים למשל, כדוגמת צבע [[אוכרה]] ועוד. אליסטייר פייק מ[[אוניברסיטת בריסטול]] שב[[בריטניה]], יחד עם אחרים, המציאו שיטה מדויקת יותר למדידת גילם של מימצאים עתיקים במערות, גם אם אינם אורגניים. השיטה מבוססת על כך שמים מחלחלים בסלעי המערות ובזרימתם האיטית הם משאירים אחריהם משקעי [[קלציט]], [[תרכובת]] [[סידן|סידנית]] הכוללת בתוכה שאריות של [[אורניום]] רדיואקטיבי. לאורניום זה יש זמן מחצית חיים ידוע, שבמרוצתו הוא דועך לאיטו והופך ל[[תוריום]]. בשיטה זו ניתן אם כן למדוד את גילו של הכיסוי הקלציטי של כל מימצא במערה, אם הוא אמנם מכוסה בקלציט, כלומר, לקבוע גיל מינימלי של אותו מימצא. אפשר כמובן שהמימצא יהיה עתיק בהרבה מאותה תכסית שלו, אבל גילו בוודאי איננו פחות מגיל התכסית הקלציטית.

 

 

== ראו גם ==