גאורגיוס אקרופוליטיס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
==קורות חייו==
המקורות העיקריים על חייו של אקרופוליטיס הם "הכרוניקה" שלו עצמו וספרו של הכרוניקן גאורגיוס פאכימריס, "ההיסטוריה של מיכאיל ואנדרוניקוס פאלאולוגוס".
יליד קונסטנטינופול, בגיל 16 נשלח גאורגיוס על ידי אביו, ה[[לוגותט]] קונסטנטינוס אקרופוליטיס "הזקן" אל חצרו של [[יוחנן דוכס וטאציס]] (יואניס ואטאציס), [[האימפריה של ניקאה|קיסר ביזנטי של ניקאה]]. שם המשיך הנער המשיךאת לימודיו אתלאצל תאודורוס אקסאפטריגוס ואצל ניקיפורוס בלימידיס, מורה ל[[פילוסופיה]] שנחשב לגדול המלומדים הביזנטים של התקופה . בבבגרותו, קיבל גאורגיוס שליחויות מדיניות מטעם הקיסר יואניס, וגם מהקיסרים שבאו אחריו, תאודורוס השני לסקריס ומיכאיל השמיני פלאולוגוס. בשנת [[1244]] זכה בתפקיד הרשמי של לוגתט גדול או יועץ ראשי (קנצלר).
 
כמפקד בקרב ב[[1257]] נגד מיכאיל השני קומנינוס דוכס, ה[[דספוט]] של [[נסיכות אפירוס|אפירוס]], לא הצטיין בכישורים צבאיים גדולים. נפל ב[[שבי]] והוחזק אצל האויבים למשך שנתיים, עש ששוחרר עלבתיווכו של ידי מיכאיל פלאולוגוס. מצילו הוכרז כעבור זמן קצר כקיסר של ניקאה, אחרי שהצליחוהצליח לגרש את [[בודואן השני]], הקיסר הלטיני האחרון, ולשקם את האימפריה הביזנטית. גאורגיוס אקרופוליטיס התפרסם בהמשך בהיסטוריה של האימפרה כאחד מהדיפלומטים המוכשרים שלה.
 
אחרי שמילא את תפקיד השגריר בחצר הצאר הבולגרי [[קונסטנטין טיך]], פרש מן החיים הציבוריים והקדיש עצמו לשיקום החינוך. הקים בית ספר משלו בקונסטנטינופול. הקיסר שהכיר בזכויותיו מינה אותו רשמית לפרופסור לפילוסופיה של [[אריסטו]].