מערת אל קסטיו – הבדלי גרסאות

אליסטייר פייק מ[[אוניברסיטת בריסטול]] שב[[בריטניה]], יחד עם אחרים, המציאו שיטה מדויקת יותר למדידת גילם של מימצאים עתיקים במערות, גם אם אינם אורגניים. השיטה מבוססת על כך שמים מחלחלים בסלעי המערות ובזרימתם האיטית הםבדרך משאיריםזו אחריהםהם אוספים משקעיאיתם [[קלציט]], [[תרכובת]] [[סידן|סידנית]] הכוללת בתוכה שאריות של [[אורניום]] רדיואקטיבי. כשאותם מים זורמים על פני ציור כלשהו הם משאירים אחריהם על פני הציור משקע קלציטי, הכולל גם את האורניום. לאורניום זה יש זמן מחצית חיים ידוע, שבמרוצתו הוא דועך לאיטו והופך ל[[תוריום]]. בשיטה זו ניתן אם כן למדוד את גילו של הכיסוי הקלציטי של כל מימצא במערה, אם הוא אמנם מכוסה בקלציט, כלומר, לקבוע גיל מינימלי של אותו מימצא. אפשר כמובן שהמימצא יהיה עתיק בהרבה מאותה תכסית שלו, אבל גילו בוודאי איננו יכול להיות פחות מגיל התכסית הקלציטית.