הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה"

אין תקציר עריכה
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q2625093)
בשנת [[1924]] הוצאה המפלגה משורות [[ההסתדרות הכללית]] וצורפה ל[[קומינטרן]] (הארגון ה[[עולם|עולמי]] של ה[[מפלגה|מפלגות]] ה[[קומוניזם|קומוניסטיות]]) כסקציה של הארגון בפלשתינה.
המפלגה הייתה מורכבת, באותה תקופה, רובה ככולה מ[[יהודים]] דבר שהתנגש עם מטרתה לקדם מהפכה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] בארץ בה, באותה התקופה, רוב תושביה היו [[ערבים]].
<Br>ה[[יהודים]] שהיו בהנהגת המפלגה היו [[מהגרים]] שלא ידעו [[ערבית]] ולא הכירו את ה[[תרבות]] של ה[[ערבים]]-ה[[פלסטינים]] בארץ, בשל כך, דרש ה[[קומינטרן]] מן [[המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה]] לעבור תהליך של "ערביזציה"{{הערה|http://www.haaretz.co.il/literature/שם=לאור|{{הארץ|יצחק לאור|פרידה מהקומוניזם המקומי|1.1072390|3 בינואר 2006|}}}}, כינוי לתהליך שמטרתו הייתה לשנות את הרכב חברי ה[[המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה|פק"פ]] כדי שישקפו טוב יותר את הרכב האוכלוסייה בארץ.
<Br>דרישת ה[[קומינטרן]] לשינוי שייצג בצורה טובה יותר את [[חלק הארי]] באוכלוסייה לא הייתה דרישה שהופנתה רק כלפי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, אלא הייתה זו דרישה גלובלית שהופנתה גם כלפי התנועה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] ב[[מצרים]] שמקורה היה נעוץ במיעוט ה[[יווני]] במדינה, כלפי ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] ה[[אלג'יר]]אים שגרעינם היה [[צרפתי]] וכלפי [[תנועה חברתית|תנועות]] [[קומוניזם|קומוניסטיות]] נוספות ברחבי העולם{{הערה|http://www.haaretz.co.il/literature/1.1072390שם=לאור}}.
<Br>חרף מאמציה לא הצליחה המפלגה עד סוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] לחדור לרחוב ה[[ערביי ישראל|ערבי]], ורק קומץ ערבים הצטרף אליה.
 
 
משבר קשה פקד את המפלגה בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]]. מנהיגיה וחבריה הסתייגו ממעשי האלימות שכוונו נגד יהודים. הנהגת [[היישוב]], הנהגת [[ההסתדרות הכללית]] והנהגות המפלגות הציוניות, נידו את חברי המפלגה. שלטונות [[המנדט הבריטי]] נקטו נגדם בצעדי ענישה של מאסרים והגליות מן הארץ.
בשנת [[1940]] חל פילוג של ממש במפלגה בין הסקציה היהודית לבין ההנהגה על רקע חילוקי דעות בנושא [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] סיבה נוספת לקרע הייתה [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] משנת [[1939]] שבעקבותיו הנחה [[סטלין]] את המפלגות הקומוניסטיות לשמור על [[נייטרליות]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. קבוצת אמת התקשתה לעכל הנחיה זו.
 
אחת ממנהיגות הפק"פ, [[שמחה צברי]], בחורה יהודיה ממוצא תימני, שהייתה בת זוגו של המזכ"ל [[רדואן אל-חילו]], אף הנהיגה פעולות חבלה נגד הבריטים ומוסדות ציוניים ב-1936. בין הפעולות היו הטלת שתי פצצות ב[[חיפה]] והצתת דוכן ב[[יריד המזרח]]. בפעולות אלה לא תמכה ההנהגה הפלסטינית של הפק"פ, שכנראה אף התנגדה להם.<ref>{{הערה|{{הארץ|דליה קרפל, [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=511246 |"במוסקבה קראו לה יאמינה"],|1.1528690|7 באתרבדצמבר [[הארץ]]‏</ref>2004|}}}}
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] המפלגה התנגדה לגיוס תושבי ארץ ישראל למאמץ המלחמה ב[[גרמניה הנאצית]],<ref>‏[[שמואל דותן]], '''אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל''', עמ' 319.</ref> אולם בשנת [[1941]], עם [[מבצע ברברוסה|פלישת]] ה[[נאצים]] ל[[ברית המועצות]], מצאה עצמה המפלגה עומדת בשורה אחת עם [[היישוב]] כולו בתמיכה ב[[ברית המועצות]], והמפלגה הוחזרה אל שורות ההסתדרות הכללית.
 
[[תמונה:Shmuel Mikunis.jpeg|שמאל|ממוזער|150px|שמואל מיקוניס, מזכ"ל המפלגה לאחר הפילוג]]