שואה שלנו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הגהה
שורה 2:
|תמונה=
[[קובץ:עטיפת הספר שואה שלנו.jpg|250px|ללא]]
 
 
|כתובית=מהדורת 2000
|שם=שואה שלנו
|מחבר=[[אמיר גוטפרוינד]]
|שנת הוצאה=[[2000]]
|סוגה=[[שואההשואה]]
|מספר עמודים=493
|מסת"ב=
שורה 17 ⟵ 15:
 
הספר מתאר את סיפור [[השואה]] כפי שהיא מתגלית לאיטה לשני נערים ישראלים: אמיר (המחבר) וחברתו אפי. חלק מהדמויות של היהודים והגרמנים הן בדויות כך שאין זה רומן אוטוביוגרפי קלאסי.
 
==תקציר העלילה==
בשכונה קטנה, בקצה [[קרית חיים]], מתקבצים [[ניצולי שואההשואה]]. לכל אחד יש סיפורי שואה קשים והם נמצאים בדרגות שונות של [[שפיות]]. הדבר המאחד אותם הוא השואה, וזוגות צעירים שניסו לגור בשכונה זאותהזנחו אותה תוך זמן קצר. כל מי שאיבד יותר בשואה ערכו עולה, אובדן בן זוג אחד לא נחשב, אובדן ילד אחד לא מספיק. במרכז השכונה עובר רחוב קצנלסון והתושבים משוכנעים שהכוונה למשורר השואה [[יצחק קצנלסון]].
 
גם הוריו של אמיר עברו את השואה ורוב משפחתם נספתה. הם מפעילים את "חוק הדחיסה", ומאמצים קרובים רחוקים שלהם ומקנים להם את התואר [[סבא]]. בין הסבים נמצאים:
*סבא לולק, שברח מהגרמנים ל[[ברית המועצות]], התגייס ל[[צבא אנדרס]] ושרד את [[קרב מונטה קסינו]].
*סבא ישראל-, ששרד 12 מחנות ריכוז והשמדה ולאחר המלחמה מצא את ארוסתו פייגה. הם התחתנו ונולד להם משה שהיה [[אוטיזם|אוטיסט]].
*[[עו"ד]] פרל, שהיה לפני המלחמה עו"ד ידוע ב[[לבוב]]. לאחר ששרד את השואה, הגיע לשכונה ופתה חנות לדברי [[שרברב|אינסטלציה]]. הוא מקדיש את חייו למעקב אחרי פושעים [[נאציזם|נאצים]] שרובם לא הועמדו לדין או נפטרו בעונשים קלים.
*לברטוב-, ניצול שואההשואה שמכורשמתמכר לכדורי "פורמציל".
 
לגבי הדור הצעיר היה חוק ש"אוכל לא זורקים". בתחילה לא הסבירו מדוע אבל אח"כ התברר שהסיבות הן "כי אנשים מתו בשביל תפוח אדמה אחד" או "אנשים הסגירו את ההורים שלהם בשביל קצת כרוב".
שורה 32 ⟵ 31:
הראשון ששובר את ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] על סיפורי השואה השואה הוא לברטוב בזכות כדורי "פורמציל" שאמיר ואפי גונבים מפייגה ונותנים לו. הוא מספר להם על שהותו ב[[טרבלינקה]] ומכיר להם את סגן מפקד המחנה, איש ה[[אס אס]] ה[[סאדיזם|סאדיסט]] [[דרגות האס אס|אונטרשטרומפיהרר]] [[קורט פרנץ|פרנק קורט]] המכונה "בובה". כדי לזרז את הזקנים בדרך לתאי הגזים הוא בנה מתקן בתחילת המסלול ועליו סמל של [[הצלב האדום]]. בתוך המתקן היה רק בור. "בובה" היה משכנע את הזקו לבוא איתו למתקן ושם היה יורה בו ומשליכו לבור. לפעמים לא עמד ביצר הרצח שלו והיה חונק את הזקן בדרך למתקן. הוא נהנה ללכת למחראות, לירות שם ביהודים ולראות שהם נופלים לבור ה[[צואה]].
 
עם הזמן "נפתחים" גם שאר הניצולים כולל אביו של אמיר והוא מתחיל לתעד אותם. השואה שהוא מגלה שונה מהשואה המוכרת מידימדי שנה ביום השואה בצפירות ובטקסי בית ספר.
 
השואה הוא אירוע מסובך שקשה להבינו. אפילו בין אנשי האס אס היו אנשים "ישרים" שהקפידו לבצע את פקודותו של האלוהים המשופם שלהם להשמיד את הגזע היהודי כמו שהאלוהים של היהודים ציווה עליהם למחוק את זכר [[עמלק]] ולעומתם היו סדיסטים יצירתיים בשיטות רצח והשפלה כי היה מותר להם הכל. הנורא הוא כי אנשים אלה היו לפני המלחמה נורמטיבים לחלוטין וגם כשברחו מעונש והתערו במקומות שונים הם התנהגו כמו כולם ושכניהם לא האמינו להאשמות הנוראיותהנוראות נגדם.
 
גם בין היהודים היו טובים ורעים. היו כאלה שתמכו בחבריהם בתקופות הקשות במחנות ההשמדה ולעומתם הין [[קאפו]] סדיסטים. אמיר מתוודע לקאפו הרמן דונביץ שהיה רוצח וסדיסט לא פחות מהאס אס. לחרדתו מתברר לו כי דונביץ ברח לאחר המלחמה ל[[קנדה]] וכי הוא סבה של אשתו ענת.
 
דמות נוספת בספר הוא [[גרמניה|גרמני]], האנס אודרמאן, שעושה עבודה מחקר על יתמות וסבא ישראל מסכים לארחו בביתו. מסתבר שאביו של האנס הוא ילד [[לבנסבורן]] שאינו יודע את מוצאו וסבל מכך הרבה כמו מאות אלפי ילדים שנולדו לאור תכניתו השטנית של [[הימלר]] שהבטיח לפיהרר שלו מאה ועשרים מליון גרמנים [[הגזע הארי|ארים]] עד [[1980]].
 
==קישורים חיצוניים==
*[http://acheret.co.il/?cmd=sections.110&act=read&id=1052 ביקות על "שואה שלנו"] באתר "ארץ אחרת"
 
{{מיון רגיל:שואה שלנו}}
[[קטגוריה:ספרים על השואה]]