נפוליאונצ'יק – הבדלי גרסאות

למרות החוסר בכוונות והמצב הגרוע שנמצאו בו, הוחשו ארבע תותחים הראשונים שהגיעו ל[[צפון]], שם הופעלו לראשונה על ידי [[חיל התותחנים הישראלי|חיל התותחנים של צה"ל]], הפתיעו את הסורים, גרמו לבהלה והיו מהגורמים לנסיגה הסורית ב[[קרב עמק הירדן|קרב על הדגניות]]{{הערה|גד שומרון, ''המוסד והמיתוס'', כתר, 2011, עמ' 108}}, לכיבוש [[צמח]] ולהדיפת הצבא [[סוריה|הסורי]] מתחומי ישראל. במשלוחים נוספים לאורך המלחמה הגיעו עוד כמה עשרות "נפוליאונצ'יקים", וכן כוונות עבור התותחים. בסך הכל הפעיל צה"ל כ-35 תותחים מסוג זה במלחמת העצמאות. התותחים היו בעייתיים, הן מבחינת דיוק והן מבחינת מצבם הטכני הכללי, אך הם היוו את רוב ה[[נשק]] ה[[ארטילריה|ארטילרי]] של [[צה"ל]] ב[[מלחמת העצמאות|מלחמה]]. לכן הם שותפו בקרבות רבים, ובחלקם אף הופעלו מגב [[משאית|משאיות]] כתותחים מתנייעים. ההשפעה של התותחים האלה הייתה משמעותית.

למרות המיגבלות בנושא הכיוון הם השפיעו על קרבות רבים אשר שניים מהבולטים הם [[קרב דגניה]] ו[[בארות יצחק|קרב בארות יצחק]] שנערך ב- 15.7.48. באותו יום פרץ הצבא המצרי את גדר הקיבוץ בסמוך לשעה 11:00 וכבש שלושה בתים. קצין המבצעים של חטיבת הנגב [[חיים ברלב]] הורה ל[[שמחה שילוני]] מפקד פלוגת סיור "חיות הנגב" לצאת לעזרת הקיבוץ. הכוח מנה מספר זחלמים, ג'יפים ופלגת תותחי 65 מ"מ (2 תותחים) בפיקודו של קצין התותחנים [[יואל יאורי]]. האבק הרב שהעלו כלי הרכב גילה אותם לטייסים המצריים שתקפו ללא הרף ולא אפשרו לכוח להתקרב לקיבוץ המותקף. שמחה שילוני התקדם רגלית עם יואל לעמדת תצפית כ- 2 ק"מ מזרחית לקיבוץ. את התותחים הציבו קילומטר אחד מזרחית להם. לקראת השעה 16:00 התחיל יאורי לטווח את התותחים על ריכוזי המצרים בפרדס שמצפון לקיבוץ. למרות שיאורי נפצע תוך כדי הטיווח, הוא המשיך בהפגזה שפגעה קשות בריכוז של המפקדה המצרית. כעבור זמן לא רב החלה הנסיגה המצרית, תחילה מאזור הפרדס בו הייתה כנראה המפקדה ובהמשך גם הכוחות שחדרו לקיבוץ. כך הוכרע הקרב בעזרת 2 תותחים מיושנים.