פרשנות הפשט למקרא – הבדלי גרסאות

{{מפנה|פשט|עיר פשט שבהונגריה|בודפשט}}

 

==הפרשנות הקדומה==

לעומת גישה זו יש הטוענים שפרשנות הפשט הייתה קיימת מאז ומעולם, והיוותה למעשה את החלק החשוב יותר של הפרשנות. כחיזוק לטענתם הם מוצאים בתרגומים השונים, כגון [[תרגום ירושלמי]].<ref>הרב [[מנחם מנדל כשר]] הרחיב על הנושא בכמה מספריו, שצורפו למהדורות השונות של ספרו "תורה שלמה".</ref> לדעתם התרגומים מהווים פרשנות פשט קלאסית, ולמעשה תרגום זה היה הפרוש הנפוץ והנלמד בקרב הציבור, עקב היותו נקרא בעת [[קריאת התורה]] ב[[בית הכנסת]].

 

גם בסביבה הנוצרית, בתקופה מעט מאוחרת לרש"י ותלמידיו, אנו מוצאים פרשנות פשט. בתקופה שקדמה פרשנות המקרא הנוצרית המסורתית הייתה מושתתת בעיקר על פירושים אלגוריים וכריסטולוגיים, שהתרחקו מהטקסט עצמו; אולם אסכולת הוויקטורינים פרצו דרך חדשה בשאיפתם להבנת הטקסט עצמו, כאשר, כמו בפרשנות היהודית, פרשנות הטקסט קיבלה חשיבות גדולה יותר על הניסיון להקנות אחיזות תאולוגיות מהמקרא, בעזרת פרשנות. כך [[הוגו מסנט ויקטור]] (מת בשנת 1142 לספה"נ), התבטא ש-"להתעלם מן המלה פירושו להתעלם ממובנה של המלה וממה שהמלה מרמזת אליו". אותם ניסיונות להבנת הטקסט הובילו לכך שהוגו למד עברית, ואף התייעץ עם יהודים לצורך הבנת הטקסט.<ref>לדוגמה פירושו לבראשית מט,10 וליואל א,15.</ref>

 

 

 

 

*א"מ ליפשיץ, רואה בשינוי והמעבר ללימוד הפשט, התפתחות יהודית פנימית, הנובעת מיהדות (הצרפתית) שלא נאלצה להתעמת עם תרבות אחרת (קראים או פילוסופיה יוונית וערבית), וכך התפיסה התלמודית של חיפוש הפשט, הצטרפה לתמימות בפרשנות ואומצו נורמות אלו; גישה זו המציגה עולם רוחני נפרד השלם עם עצמו, יכולה להצביע על קווי הדמיון כתוצאה מקרית, כאשר גם בעולם הנוצרי התפתחה תרבות רוחנית תמימה כזו; אולם בהירות והתייחסות לשאלת הדמיון ניתן למצוא בדברי בריל סמולי המסבירה את הפרשנות הנוצרית כתגובה לפעילות בעולם היהודי, בעקבות ההיכרות עם הטקסט היהודי ופרשנותו, כך הפנייה של הנוצרים ליהודים נתפסת כחיפוש אחר פתרון חדש ורציונלי אחר תשובות לשאלות שהטרידו את המפרשים הנוצרים. על-פי גישה זו פרשנות הפשט הנה יצירה יהודית מקורית, שאומצה על ידי הפרשנים הנוצרים בעקבות צורך פנימי, בעקבות לימוד מעמיק בכתבי המקרא וסקרנות אינטלקטואלית.

*גישות אלו רואות בדמיון בין הנוצרים ליהודים "'''תגובות שרשרת'''" כאשר תופעת פרשנות הפשט התרחשה בעולם היהודי, מסיבות שונות ועברה אף לעולם הנוצרי. חוקרים שונים ציינו לכך שגישות אלו, מתעלמות, במידה מסוימת, מכך שהתפתחויות תרבותיות (ובתוכם זו של תושבי צרפת במאה ה-12 לספה"נ) מתרחשות כחלק מהעולם התרבותי הכולל של התקופה, וכן יש בהם התעלמות מניסיון לתת לתופעת השינוי הכללית מסגרת אחת, אף שהשינוי מתרחש במסגרת אחת. כך יש הרואים ב[[רנסאנס]] של המאה ה-12 לספה"נ<ref>כינוי ההיסטוריונים לתנועה תרבותית חדשנית, סביב שנת 1100 לספה"נ, שמרכזה היה בצרפת הצפונית והתבטאה בתחומים רבים של היצירה התרבותית.</ref>, תופעה אחת שהובילה לביטוי זהה (פרשנות הפשט) בחברות שונות (יהודית ונוצרית); כאשר ביטויי הרנסאנס מתבטאים בפרשנות המקראית, בחידוש (דרכי מחשבה חדשנות), בחיפוש אחר טקסטים טובים יותר, בביקורת על הסמכות, ברדיפה אחר הידע והתעקשות על עיצוב הישן והחדש, ואף ביצירתיות המדהימה; וכך הרנסאנס הכללי התבטא אף בפרשנות המקראית.

 

 

== הערות שוליים ==