|
[[קובץ:The Assassination of President Lincoln - Currier and Ives.png|ממוזער|איור ([[ליתוגרפיה]]: [[קורייר ואייבס]]) המתאר את וילקס בזמן ההתנקשות בתא שבתיאטרון פורד]]
ביום שישי, [[14 באפריל]] 1865, נכח לינקולן בתיאטרון פורד וחזה בקומדיה "דודנו האמריקאי". בות' התגנב לתאו של לינקולן, וירה בו בראשו בנוכחות אשתו ושומר הראש שלו. לפני ההמלטותהימלטותו, הספיק בות' להלחם עם שומר הראש של הנשיא ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה תוך כדי שהוא שובר את רגלו, וצעק משהו מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, יש טענה שצעק בלטינית: ''"Sic semper tyrannis"'' ([[כך תמיד לרודנים]]), ויש טענה שאמרשצעק "זו נקמת הדרום". אולם, אין ספק שבחסות המהומה שהתפתחה לאחר הירי, הצליח בות להימלט מהמקום. לאחר ההתנקשות, הוא החל בות' במסע בריחה שארך 12 ימים. מיד לאחר ההתנקשות, יצא בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה 6 שעות. במהלך הדרך נפגש בות' עם דייוויד הרולד שהיה חלק מהמזימה להתנקש בצמרת הנהגת ארצות הברית. השניים עצרו בחווה של אחד מתומכי הקונספירציה על מנת לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה, שארכה לא יותר ממספר דקות, המשיכו לרכב לביתו של דוקטור סמואל מואוד, שטיפל ברגלו השבורה. בות' נרדף על ידי כוח צבאי, ותפס מסתור באסם בחווה בוירג'יניה. הוא נורה על ידי אחד ממפקדי הכוח שחשש כי בות' עומד לפתוח באש, ומת מספר שעות לאחר מכן. משאר ההתנקשויות שתכנן בות', נותר ניסיונו של אחד מחבריו לרצוח את [[ויליאם סיוורד]], [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] של לינקולן. סיוורד נדקר בחזהו אך שרד והמשיך בתפקידו.
{{מיון רגיל:בות', ג'ון וילקס}}
|
