מקדש מגדול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏שכם (תל בלאטה): קישורים פנימיים
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: חיקסוס
שורה 35:
מחוץ לערים הגדולות בארץ ישראל ניבנו חיקויים קטנים יותר של מקדש המגדול. דוגמה לכך הוא המקדש שנחפר ב[[גבעת שרת]] שנמצאת כקילומטר מדרום ל[[בית שמש]]. המקדש בגודל 7X10 מטר וכולל שני חדרים. הפתח שלו במזרח והוא פונה מערבה. בחדר הפנימי נמצא מזבח שגובהו 20 סנטימטרים. בחדר הקידמי נמצאו שני ספסלי אבן ליד קירות האורך. במקדש נמצאו קערית עם שבעה גביעים, כלי מנחה קטנים וכני קטורת. המקדש תוארך לברונזה התיכונה 2 ב' ושימש גם בברונזה התיכונה 2 ג'<ref>בהט, ד., תשל"ה, "החפירות בגבעת שרת שליד בית שמש", ''קדמוניות'' 8: 67-64.</ref>.
 
מקדש המגדול מופיע ב[[נגב]] בסוף תקופת הברונזה התיכונה 2 ב' (1,700 לפנה"ס). ב[[תל הרור]] נחפר מתחם מקודש שהוקף בקיר בעובי 1.2 מטר. המתחם הכיל מזבח, ספסלי אבן, ובורות שהכילו עצמות בעלי חיים שכללו בעיקר [[עורב]]ים וגורי [[כלב]]ים. נמצאו כלי מנחה זעירים, שברי בולות, כנים גליליים, קערות קטורת ועצמות של כבשים ועזים. במרכז המתחם ניצב מקדש מגדול עשוי מלבני בוץ, שאחד מקירותיו התמוטט בשלמותו, וגובהו 9 מטרים<ref>אורן, א., תשנ"א, "שש עונות חפירה בתל הרור", ''קדמוניות'' 2-1 (94-93): 9-2.</ref>. בערך באותה תקופה ב[[תל א-דבע]] שבמזרח [[הדלתה של הנילוס|הדלתה]], שמזוהה כיום כעיר [[אווריס]] שהייתה בירת ממלכת ה[[היקסוסחיקסוס]], ניבנו שני מקדשי מגדול סמוכים זה לזה. המקדש המערבי גודלו 33.75X21.5 מטרים. הפתח מצפון מערב, והוא פונה לדרום מזרח. עובי קירות האורך 4 מטרים, והקיר האחורי 5 מטרים. בקיר האחורי ישנו כוך. המקדש כולל שלושה חדרים והוא כולל פתחים רבים. המקדש המזרחי מצב השתמרותו גרוע, אך כנראה גודלו היה זהה. מול המקדשים הייתה חצר מוקפת מבנים. מחוץ למקדשים נמצאו שרידי טיח צבועים בכחול. נמצאו קערות על רגל אחת וכני קטורת. מול המקדש המערבי נמצא מזבח, ובחצר נמצאו עצמות של בקר ומעט כבשים. בחצר גם נמצאו קבורות קדומות לבניית המקדשים, ואחת מהן היא קבורת [[חמור]]. המבנים שימשו עד תקופת הברונזה התיכונה 2 ג' (1,600 לפנה"ס)<ref>Bietak, M., 1979, 'Avaris and Piramese, Archaeological Explorations in the Eastern Nile Delta', ''Proceedings of the British Academy'' 65.</ref>.
 
בניית מקדשי המגדול מתפשטת במזרח התיכון על פני שלוש תקופות ארכאולוגיות: תקופת הברונזה התיכונה 2, תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל. המקדש מתפתח ומהווה דוגמה להתפתחות ההיררכיה בפולחן הדתי, כאשר בחצר מול המקדש מתרחש הפולחן של הציבור הרחב, שם מתקהלים ומקריבים את הקורבנות. במקדש עצמו שהוא בשיאו ישנה חלוקה לשלושה חדרים, כאשר בחדר האחרון, שכנראה לא כל אחד מורשה להיכנס אליו, ישנו קודש הקודשים שהוא כנראה חפץ או פסל האל שניצב על במה. רוב המקדשים הפתח שלהם במזרח והם פונים מערבה, אולי הדבר קשור לזריחת השמש. המקדש בתל א-דבע הפתח בדרום אולי קשור למקור הנילוס. המקדשים בערים היו מפוארים והיו מטויחים וצבועים באדום או כחול. המקדשים החילו חפצי פולחן שכללו קעריות ונרות שבע פיות, כנים גליליים וכלי מנחה זעירים.