ספריית אשורבניפל – הבדלי גרסאות

'''הספרייה המלכותית של אשורבניפל''', הקרויה על שם [[אשורבניפל]], [[מלכי אשור|מלכהּ]] האחרון של [[האימפריה הנאו-אשורית]], היא אוסף של אלפי לוחות ושברי [[חרס]] המכילים [[טקסט]]ים מגוונים ב[[כתב יתדות]] ה[[תיארוך|מתוארכים]] ל[[המאה ה-7 לפנה"ס|מאה ה-7 לפנה"ס]]. בעקבות הטיפול הרשלני בחומר המקורי חל ערבוב בין הכתבים, כך שרבים מהטקסטים המקוריים לא ניתנים לשיחזור או אף לסיווג, ורק מעטים שרדו בשלמותם.

 

 

הכתבים נמצאו בחפירות [[נינוה]] בירת [[אשור]] (כיום תל קויונגיק) בצפון [[מסופוטמיה]], באזור הנמצא כיום בשטח [[עיראק]]. גילוי הספרייה נזקף לזכותו של ה[[נוסע]], ה[[ארכאולוג]] ו[[איש אשכולות|איש האשכולות]] ה[[בריטי]] [[אוסטן הנרי לייארד]] וצוותו. רוב הלוחות נלקחו ל[[אנגליה]] ושוכנו ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] ב[[לונדון]]. הכתבים הראשונים נתגלו ב-[[1849]] בארמון [[סנחריב]] [[מלכי אשור|מלך אשור]] (הידוע ממסע המלחמה בא"י בימי המלך [[חזקיהו]]) המכונה [[הארמון הדרום-מערבי]]. שלוש שנים מאוחר יותר גילה עוזרו של לייארד, ה[[אשורולוג]] ה[[אשורים|אשורי]] [[הורמוזד רסאם]] ({{כ}} 1826–1910), ספרייה דומה בארמון המלך אשורבניפל, בצידו הנגדי של ה[[תל]], אולם הממצאים הללו לא תועדו, ועם הגעתם ל[[אירופה]] התערבבו הלוחות זה בזה ובלוחות ממקורות אחרים, ואבדה האפשרות לדעת מי גילה כל לוח ואיזה מהלוחות שייך לאיזה אתר. כתוצאה מכך כיום לא ניתן לשחזר את התוכן המקורי של כל אחת משתי הספריות החשובות הללו.

נינוה נחרבה בשנת [[המאה ה-7 לפנה"ס|614 לפנה"ס]] על ידי [[קואליציה|בעלי ברית]] בבלים, [[סקיתים]] ו[[מדי]]ים. במהלך שריפת הארמון נפגעה גם הספרייה, וחלק מהלוחות, הכתובים כתב יתדות על גבי טין, נאפו חלקית, מה שגרם דווקא לשימורם לאורך שנים. מצד שני, משערים שחלק מהכתבים היו על לוחות [[שעווה]], יריעות עור, ואולי גם פפירוס, ומשערים שבשריפה זו כתבים אלו אבדו.

 

 

==הערות==