צזאר סולודר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Legobot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q4428152
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
שורה 16:
("הלשעברים" - תיעוד על גורל האזרחים הסובייטיים לשעבר בישראל" (1975), "Дикая полынь" ("הלענה הפראית") (1977),
"Темная завеса" (המסך האפל) (1979),"Лицемеры" (הצבועים) (1980) ו"Ложь" (השקר) (1981). בהם הציג את היהודים שרוצים לעזוב את ברית המועצות כבוגדים ואת ישראל כבובה של האימפריאליזם האמריקאי.
סולודר הופיע כמומחה בתחום בטלוויזיה , ב"ישיבות עיתונאים" של אזרחים יהודים סובייטים, וזכה עקב פעילותו זו בעיטור "הידידות בין העמים". {{הערה|בוריס מורוזוב}}
 
בשנת [[1983]] הצטרף עם הקמתו ל[[הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי|ועד האנטיציוני של הציבור הסובייטי]].
אחרי היווסדות הוועד התאשפר לסולודר לבקר שוב בכמה ארצות במערב,שם ביקש להיפגש עם פעילים יהודים למען יהדות ברית המועצות. בלונדון התקבל אצל הרב הראשי של בריטניה, ביקר שמשרדי העיתונים היהודים. במאמריו באותם הימים הוא הציג את המאבק לעלייה ולזכויות האדם של יהודי ברית המועצות כפרובוקציות אנטיסובייטיות במימון סוכנויות הביון המערביות והציונות הבינלאומית.
במוסקבה בבית הקברות קונצבסקי.{{הערה|Robert Owen Friedman עמוד 112}} {{הערה|Emanuel Litvinoff , המציג במאמרו את סולודר כ"an elderly antisemitic propagandist"}}
 
==ספרים==
*1972 -''Кассиль и о Кассиле''
*1976 -''Двойные'' - בסדרת ספורים ב"ספריית כתב העת "אוגוניוק")
1977-''Дикая полынь''- (''הלענה הפראית'') פורסמה ב-3 מהדורות בין 200,000 - 500,000 עותקים. ספר מוקדש לחשיפת הציונות הבינלאומית, המוצג כאחד מהכוחות [[קומוניזם|האנטי-קומוניסטים]] העיקריים, לצד שליטי ארצות הברית וישראל. הספר עושה קשר בין הציונות, ה[[גזענות]], ה[[נאציזם]] {{הערה|Emanuel Litvinoff בעיתון 1978Jewish Chronicle}} ומתייחס ל"פשעי הצבא הישראלי" נגד ה[[פלסטינים]] וב[[לבנון]].
המחבר מביא זכרונות ילדות מעירו ויניצה בשנת 1919, כששמע נואם ציוני מטפח ביהודים את תפיסת העם היהודי כ"עם נבחר" וקרא לכל יהודי בכל הפזורה בעולם שירים את החרב תחת הדגל תכלת לבן. במקום אחר בספר מזכיר סולודר איך ראיין ארבעה חברי [[אס.אס]] גרמנים שנפלו בשבי ב-1941 וססמאותיהם על היותם הגרמנים "גזע מובחר" האמור להרוס את כל מי שמקלקל את טוהרו,
הזכירו לו את ססמאות הציונים. הוא מציין דוגמאות מבעבר שלדעתו מצביעות על שיתוף פעולה בין הציונים ובין הנאצים.
הספר מצא הדים רבים בעיתונות הרשמית שלן ברית המועצות - ב"אוגוניוק" ("הציונות ללא מסיכה"), ב"ליטרטורנאיה גזטה"
("הציונות על דוכן הנאשמים"), "קומסומולסקאיה פרבדה" (מר הוא לחמה של הארץ המובטחת"), ו"סובייטסקאיה קולטורה" (הציונות כפי שהיא). העיתון האחרון כותב שהספר מבליט את "הרשימה ההולכת וגדלה של פסעי הציונות, על בריתותיה חסרות העקרונות לאורך עשרות השנים עם כלים שונים של הריאקציה העולמית - מ[[סמיון פטליורה|פטליורה]] ועד לגולי [[המשמרות הלבנים]], מ[[אדולף היטלר|היטלר]] ועד למערך הצבאי-תעשייתי האמריקאי". {{הערה|William Korey עמודים 54-55 }}
הספר תורגם לאנגלית בהוצאה לאור הסובייטית "פרוגרס" בשנת 1980.
בהמשך במאמרו "סחורה" - שפורסם ב"אוגוניוק" ב-21 במאי וב-28 במאי [[1977]] - "חשף" סולודר פשע נוסף שהוא מיחס ל"בוסים ציונים" דהינו, הבאתן לישראל של צעירות עולות חדשות והפיכתן ל[[זנות|זונות]].
שורה 104:
*[[1980]] - פרס [[קומסומול|הקומסומול הלניניסטי]] - על פרסומיו לנוער
==בקורת==
שורה גדולה של חוקרים ופובליציסטים מעריכים את פרסומיו האנטי-ציונים של צזאר סולודר כמתאפיינים ב"לשון הרע" וכפגועים בדברי שקר, זיופי עובדות ודברי הסתה "[[אנטישמיות|אנטישמית]]" {{הערה|Yohanan Manor עמוד 314 - 315}} {{הערה|Emanuel Litvinoff}} {{הערה|Robert Owen Freeman עמוד 30}}
סמיון רזניק הצביע על סולודר כעל אחד השונאים הבלתי מתפשרים של הציונות, שמאמריו מצאו אכסניה קודם כל בכתב- העת "אוגוניוק" שבעריכתו של אנטולי סופרונוב, הפובליציסט "הסטליניסטי והאנטישמי העקבי ביותר בספרות הסובייטית" והעריך שמאמרי סולודר ושל יהודים סובייטים אחרים שגינו את הציונות, לרבות כתביהם של פעילי "הוועד האנטיציוני הציבורי הסובייטי", משמשים במידה רחבה את תעמולת התנועות האנטישמיות הרוסיות שב[[חבר המדינות|חבר העמים]] הפוסט-קומוניסטי.