היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה – הבדלי גרסאות

'''היינריך השלישי "השחור"''' ([[28 באוקטובר]] [[1017]] - [[5 באוקטובר]] [[1056]]) [[מלך]] [[גרמניה]] מ־[[1028]], מלך [[דוכסות בורגונדיה|בורגונדיה]] מ-[[1038]] ו[[קיסר (תואר)|קיסר]] [[האימפריה הרומית הקדושה]] מ־[[1046]] ועד מותו. הוא היה אחד הקיסרים היציבים והחזקים של הקיסרות ב[[ימי הביניים]]. על אף מרידות בשולי הקיסרות, בעיקר ב[[אלזס-לורן|לורן]], הלגיטימיות של שלטונו לא הייתה מוטלת בספק. שלטונו בכנסייה כבעל סמכות למינוי אפיפיורים[[אפיפיור]]ים הייתה מוחלטת, והאפיפיורים הגרמניים שמינה, ובפרט [[לאו התשיעי]], הצליחו לנקות את הכנסייה מה[[שחיתות שלטונית|שחיתות]] ששררה בה. אולם, בנו ויורשו [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך הרביעי]], שעלה על כסאו בגיל שש בלבד, לא היה כשיר להיכנס לנעליו ושימש כמטרה נוחה לשונאיו. יתרה מזו, מדיניותו מול הכנסייה הובילה ל[[מאבק האינווסטיטורה]] (המאבק בין האפיפיור לקיסר על עליונות השלטון) שהתפרץ בימי בנו והוביל את הקיסרות לתקופה ארוכה של חוסר שקט.

אביו היה [[קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קונרד השני]], כאשר הוכתר ב[[חג הפסחא]] 1028 לקיסר האימפריה הרומית הקדושה העביר אל היינריך את כתר [[מלך גרמניה]]. ב-[[1036]] נשא היינריך לאשהלאישה את גונהילדה, בתו של [[קאנוט הגדול]], מלך [[דנמרק]], [[אנגליה]] ו[[נורבגיה]], כחלק מהסכם בין שני המלכים, שכלל גם את הקמת העיר [[קיל]] בגבול דנמרק וגרמניה כעיר גרמנית על שטחים שהועברו מדנמרק לגרמניה.

אחת הבעיות העיקריות של הקיסרות בתקופתו הייתה האיום שהציבה [[ממלכת הונגריה]] החזקה והעצמאית על גבולות הקיסרות בעיקר על ידי פשיטות וחירחורוחרחור מרידות ב[[בוהמיה]] ו[[שוואביה]]. לאחר מותו של [[אישטוון הראשון, מלך הונגריה]] ב-[[1038]], נותרה הממלכה ללא יורש. מלך הונגריה [[פטר אורסאולו]] ניסה להתקרב לקיסרות, אך הוא הודח עד מהרה וב-[[1041]] עלה על כס ממלכת הונגריה [[שמואל אבא, מלך הונגריה|אבא שמואל]] ופטר נמלט לחצרו של היינריך. לאחר מספר מלחמות-גבול מוגבלות בבוואריה, הכריז היינריך ב-[[1042]] מלחמה על הונגריה ופלש אליה בראש חיל גדול. למרות הצלחה בכיבוש מערב הממלכה, היא נותרה עצמאית בראשות אבא שמואל ועד מהרה שבו גם הנחלות שנכבשו במערב אל הכתר ההונגרי. לאחר [[חג המולד]] של 1042 הסכימו היינריך ואבא שמואל לחתום על הסכם שהגדיר את [[נהר הדנובה]] כגבול הונגריה. גבול זה נותר בתוקף כגבול הונגריה-[[אוסטריה]] כמעט 800 שנה, עד [[1920]].

ב-[[1043]], באינגלהיים אם ריין, נשא היינריך לאשהלאישה את אגנס, בתו של ויליאם, [[דוכס]] [[אקוויטניה]]. שניהם היו צאצאיו של [[היינריך הראשון, קיסר גרמניה]]. לאחר החתונה, הכתרת המלכה ב[[מיינץ]] ואישרור שלטונו בארצות השפלה באמצעות בילוי החורף ב[[אוטרכט]] והבטחת העברת השלטון הדוכסי שם לידי נאמניו, יצא היינריך שנית למלחמה בהונגריה. ב[[קרב מנפו]] (Ménfő) שהתקיים ב-[[5 ביולי]] [[1044]] ליד [[גיור (עיר)|גיור]], ניצח היינריך את חילות הונגריה וכפה עליה את הכתרת פטר אורסאולו בעיר [[סקשפהרוואר]]. אבא שמואל נמלט, נתפס ו[[הוצאה להורג|הוצא להורג]] כבוגד. פטר הכריז [[הומאגיום]] לקיסר והפך את הונגריה ל[[ואסל]]ית של הכתר הגרמני.

בהמשך נע היינריך ברחבי ממלכתו בקיץ וחרף בערים כ[[שפייר]], ו[[אאוגסבורג]] במשך החורף וניהל חצרות ב[[מיינץ]], [[קוודלינבורג]] ו[[מייסן]] בקיץ ובסתוובסתיו. ב-[[1045]] דיכא מרידה בלורן וביקר אצל המלך פטר נאמנו בהונגריה, על מנת לחזק את שלטונו שם.

ב-[[1046]] יצא היינריך ל[[מילאנו]] על מנת להבטיח את היבחרו של שליט נאמן לאחר שהשליט הקודם, נאמנו, הלך לעולמו. במקביל התחולל ב[[רומא]] מאבק בין האפיפיור הכוחני, שהודח ושב אל הכס, [[בנדיקטוס התשיעי]] ובין האפיפיור שהדיח ושנחשב לגיטימי, [[סילבסטר השלישי]]. חודש לאחר שתפס את הכס הקדוש מכר בנדיקטוס את משרת האפיפיור ל[[סנדק]]ו, [[גרגוריוס השישי]], תוך שהוא מביא את ה[[שחיתות שלטונית|שחיתות]] וה[[שמעונייה]] בכנסייה לשיאה. ביולי 1046 התחרט בנדיקטוס התשיעי על המכירה ושב לרומא בראש צבא, אך גרגוריוס המשיך לכהן כאפיפיור.

לאחר ביקורים ב[[ורונה]] ו[[פאביה]] חרף הקיסר ב[[סוטרי]], שם הכריז על כינוס [[ועידה אקומנית]]. בדצמבר 1046 גינתה הוועידה הן את בנדיקטוס והן את סילבסטר השלישי והצהירה על טענתם לכס כשקרית ובטלה. הוועידה קיבלה את עדותו של האפיפיור המכהן גרגוריוס לפיה רכש את הכהונה בכסף והאיצה בו להתפטר מתפקידו. לבסוף מינתה הוועידה לאפיפיור את נציגו של הקיסר, [[קלמנס השני]].

קלמנס ליווה את היינריך במסעו חזרה לגרמניה ובמסעו חזרה לרומא חלה ומת ליד [[פזארו]], באוקטובר [[1047]]. בנדיקטוס התשיעי שב ותפס את כס האפיפיור. לאחר התייעצויות בחצר הקיסרית בסקסוניה, שבהן עלו מספר שמות כמועמדים ראויים, בהם [[ארכיבישוף]] [[ליון]], [[בישוף]] [[לייז']] ואף האדם שפוטר מכהונתו כאפיפיור מספר חודשים לפני כן, כיוון שרכש אותה בכסף, גרגוריוס השישי, סירב היינריך לשמות שהוצעו לו. הוא מינה תחתם את פופו, בישוף בריקסן ב[[טירול]], שנטל לעצמו את השם [[דמסוס השני]]. הקיסר ליווה את האפיפיור החדש במסעו ל[[רומא]] עד אולם, שם נאלץ לחזור משום שחשש לעזוב את גבולות גרמניה. האפיפיור המשיך מלווה בחיל קיסרי בדרכו לרומא שם הוכתר ב-[[17 ביולי]] [[1048]]. הוא מת כעבור 22 יום.

ב-[[1055]], לאחר טיפול במרידות בלתי פוסקות בלורן, [[פלנדריה]] ו[[פולין]], שב היינריך ופנה לאיטליה. הפעם כדי להבטיח את נאמנותה של [[טוסקנה]], שאלמנתו של דוכסהּ, שזה עתה נפטר התחתנה עם דוכס לורן הבוגד. היינריך קיים חצר ב[[מנטואהמנטובה]] ונפגש עם האפיפיור ב[[פירנצה]], שם גם דן למאסר את ביאטריצ'ה, אלמנתו של דוכס טוסקנה. בתהּ, [[מתילדה מטוסקנה]] תהיה לאויבת מרה של בנו היינריך הרביעי.

היינריך שב ל[[ציריך]], שם דאג ל[[אירוסין]] של בנו עם ברתה, בתו של אוטו, רוזן [[סבויה]].

ב-[[5 באוקטובר]] [[1056]], בטרם מלאו לו ארבעים, נפטר היינריך במעון ה[[ציד]] בודפלדבוודפלד שב[[הרי ההארץ]]. עוד לפני מותו זומן לחצר הקיסר האפיפיור ויקטור השני והוא ניצב ליד מיטת הקיסר עם מותו. במהלך השנה הראשונה לאחתלאחר מות הקיסר היה האפיפיור [[פטרון|פטרונו]] של הילד היורש ויועצה של אמו, אגנס.