אפיקומן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקוד השם |
עריכה, פירוש נוסף |
||
שורה 2:
ה'''אֲפִיקוֹמָן''' הוא [[מצה]] שאוכלים לקראת סופו של [[ליל הסדר]], בסימן "צָפוּן". נוהגים לצורך כך לקחת חצי מה[[מצה]] האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר.
==מקור המנהג==
מקור המנהג הוא אכילת [[קורבן פסח|קורבן הפסח]] בסופו של הלילה בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, שהיה נאכל עם מצה ואסור היה לאכול אחריו דבר, כפי שנאמר ב[[משנה]] ([[מסכת פסחים|פסחים]] י, ח): "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". בפירוש המשנה נחלקו ה[[אמוראים]] ב[[תלמוד]], [[רב (אמורא)|רב]] פירש שאסור ללכת מחבורה אחת שאוכלת את קורבן הפסח לחבורה אחרת, ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] פירש שמדובר בקינוח הסעודה, שאסור לאוכלו כדי שיישאר טעם המצווה בפה, וכך נפסק ל[[הלכה]]. זכר לאותה אכילה, נהגו לאכול את מצת האפיקומן בסוף ליל הסדר גם כאשר אין מקריבים את הפסח, ולאחר אכילה זו אין אוכלים דבר. [[בלשנות|בלשנים]] מודרניים סבורים כי פירוש המילה אפיקומן היא מ[[יוונית]], "קינוח סעודה" (επικωμον<ref>המילון הארמי של מרקוס יאסטרוב</ref>). פירוש נוסף: מִשתה שעושים אחרי הסעודה (מיוונית epi komon הוא אל התהלוכה, אל השעשועים)<ref>אבן שושן, המילון החדש, אֲפִיקוֹמָן</ref>.
במשתאות ה[[יוון העתיקה|יווניים]] של תקופת [[בית המקדש השני|הבית השני]], ובמשתאות ה[[רומא העתיקה|רומאיים]] שנערכו לאחר מכן, נהגו המשתתפים לאכול עד שובע, לפלוט את אכילתם, ולאכול שוב וכן הלאה, כך נמשכו המשתאות מספר רב של ימים; צורת אכילה זו כונתה "[[אכילה גסה]]". דבר זה היה נהוג בארצות רבות בעולם העתיק, ויש המוצאים ראיה לכך ב[[מגילת אסתר]], שבה משתה המלך [[אחשוורוש]] נמשך אמנם מספר ימים, אולם "השתייה כדת, אין אונס" (אסתר א, ח); לפי פירוש זה, לא הכריחו את הנוכחים לאכול ולהקיא. ישנן דעות שכנגד מנהג זה יצאה המשנה, וכמי שהתנגדו לאכילה גסה, בסעודת ליל הסדר הם קבעו נקודת סיום לאכילה - האפיקומן - שפירושו ב[[יוונית]] "אחרי האוכל", ומשמעו למעשה נקודת סיום הסעודה; וכך קובעת ההגדה על פי פירוש זה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", דהיינו, "אין אוכלים אחרי קורבן הפסח, וזהו סיום הסעודה".{{מקור}}
| |||