יהודה קן-דרור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 24:
בדצמבר [[1953]] התגייס לצה"ל ושירת ב[[חטיבת הצנחנים]], וב[[מבצע קדש]] לחם, כחייל מילואים, כנהג ה[[ג'יפ]] של סא"ל [[אהרון דוידי]], מפקד גדוד מילואים, ונמנה עם הכוחות שלחמו ב[[קרב המיתלה|מעבר המיתלה]].
 
ב-[[31 באוקטובר]] [[1956]], הסכים לנהוג בג'יפ אל תוך מעבר המתלה, בפעולה שהסיכויים לצאת ממנה חי היו קלושים ביותר, על מנת למשוך אליו את אש הלוחמים המצרים שהסתתרו במעבר, ובכך לסייע לאתר את עמדותיהם. קן-דרור נסע לאורך 500 מטרים, ובמהלךבמהלך נסיעתו נורתה עליו אש עזה. במהלךלבסוף נסיעתופגעו ספגכדוריהם קן-דרור פגיעות רבות מאששל המצרים בבטנו, ונפצעבידיו באורחוברגליו אנוש.עד חבריוכי ליחידהאבדה חשבושליטתו שנהרגבהגה, אך בערבהג'יפ מצאוהמשיך לדהור קדימה עד שניצב דום. אותואז בשוחהצנח שאליהיהודה נפלמתוך מהגהג'יפ אחריהמנוקב שנורהוהטיל עצמו החוצה על קרקע קשה והאש עודנה משתוללת מעליו. כעבוראט- חודשיים,אט התקרב לצד הדרך והתחפר בתעלה ב-[[3 בינואר]]ועם [[1957]]רדת הלילה נתגלה יהודה כמעט באפיסת- כוחות כשהוא מתפתל בכאביו לעיני חבריו-לשורה, מתשהיו מפצעיובטוחים כי בשעת-נסיעתו מצא את מותו וחשבוהו להרוג.
. כעבור חודשיים, ב-[[3 בינואר]] [[1957]], מת מפצעיו.
 
ישנו ויכוח לגבי השאלה האם פעולה זו תרמה לניצחון בקרב, או להצלת חיי אדם. כך או כך, על פעולה זו זכה לאחר מותו ב[[עיטור הגבורה]], העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה נוכח פני האויב, תוך חירוף נפש".