אמיתי חסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Shafanshakran (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanya
אין תקציר עריכה
שורה 13:
|תפקידים צבאיים=[[טייס]], מפקד טייסת [[מסוק]]ים, ראש ענף תכנון, מפקד בסיס [[רפידים (בסיס)|רפידים]]
|מלחמות וקרבות={{דרגה|מבצע קדש||+}}<br/>{{דרגה|מלחמת ששת הימים||+}}<br/>{{דרגה|מלחמת ההתשה||+}}<br/>{{דרגה|מלחמת יום הכיפורים||+}}
|עיטורים={{דרגה|עיטור המופת||+}}{{ש}}{{דרגה|צל"ש הרמטכ"ל||+}} (4)תפקידים אזרחיים=
|תפקידים אזרחיים=
|הנצחה=
}}
'''אמיתי חסון ("שפן")''' (נולד ב-[[1934]]) היה [[טייס]] ב[[חיל האוויר הישראלי]] שעוטר ב[[עיטור המופת]] ובארבעהוב צל"שיש רמטכהרמטכ"ל. השתחרר לאחר סדרת תפקידי פיקוד ומטה בדרגת [[אלוף-משנה]].
 
==ביוגרפיה==
חסון נולד ב[[ישראל]]. בשנת [[1952]] התגייס ל[[צה"ל]] והתנדב ל[[קורס טיס]] מס' 13 אותו סיים בפברואר [[1954]]. לאחר הקורס שירת כטייס [[ספיטפייר]] ב[[בסיס רמת דוד]] ובהמשך כמדריך ב[[בית הספר לטיסה]] ובהצבת חירום ב[[טייסת 116]]. במסגרת ההכנות ל[[מבצע קדש]], צורף חסון לצוות תכנון המבצע לניתוק קווי הטלפון ה[[מצרים]] ב[[סיני]], שנועד לעכב את הדיווחים על הפלישה הישראלית{{הערה|[http://www.iaf.org.il/182-16762-HE/IAF.aspx נורת' אמריקן P-51 מוסטנג], אתר חיל האוויר}}. עם פרוץ המלחמה נשלח כחלק [[מבנה (תעופה)|מרביעיית]] מטוסי [[P-51 מוסטנג|מוסטנג]] לביצוע המשימה, כשעליו ועל בן זוגו למבנה הוטל לנתק את קווי הטלפון מערבית ל[[מעבר המיתלה|מיתלה]]. במהלך הטיסה השתחררו מהמטוס הכבלים המיוחדים שאמורים היו לנתק את קווי הטלפון וחסון נאלץ לנתק אותם בעזרת כנפי מטוסו{{הערה|[http://www.iaf.org.il/3309-6801-HE/IAF.aspx מטוסי מוסטנג של חיל-האוויר מנתקים חוטי טלפון בסיני], אתר חיל האוויר}}{{הערה|[http://www.merchav-aviri.org/pages/content/view/1493/37/ ניתוק קוי הטלפון בסיני לקראת פרוץ מבצע סיני], באתר מרחב אווירי, דצמבר 2008}}.
 
בתחילת [[שנות השישים]], נשלח חסון לקורס [[מסוק סער|מסוקי סער]] במשך שנה ב[[ארצות הברית]] והוכשר להטיס מסוק מדגם [[סיקורסקי S-55]], כששב לישראל הוצב ב[[טייסת החרב המתהפכת]]. חסון השתתף במבצעים רבים של הובלת כוחות מיוחדים אל מעבר לקווי האויב, כולל הטסת לוחמי [[סיירת מטכ"ל]] ל[[סיני]] כחלק מהכנות צה"ל לכיבוש אפשרי של חצי האי. על פעולותיו זכה ב-6 ציוניםבציון לשבח, ששנייםשלימים מהם הומרו לימיםהומר ל[[עיטור המופת|עיטור מופת]] בודד. כך הוא חולק עם [[נחמיה כהן]] ו[[אהוד ברק]] את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל"<ref>המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן וחסון) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב [[אמנון ליפקין-שחק]] ו[[עובד לדיז'נסקי]], שעוטרו פעמיים ב[[עיטור העוז]], השני בחשיבותו, או לחלופין [[אביגדור קהלני]] ו[[שלמה ניצני]], שעוטרו ב[[עיטור הגבורה]], העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, [http://www.global-report.com/drori/a342512-גיבורי-ישראל-מרובי-העיטורים-צדק-היסטורי גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי], באתר הגבורה</ref>.
 
בעקבות העלייה בצורך לטייסי [[מסוק]]ים, הוחלט בחיל האוויר להקים לראשונה בית ספר לטייסי מסוקים. הפיקוד על ההכשרה ועל הטייסת החדשה שהוקמה לצורך כך, "[[טייסת ציפורי המדבר]]" הוטל על חסון. הקורס הראשון שהחל באפריל [[1965]] הועבר על מסוקים קלים מדגם [[בל 2-G47]] ועל מסוקי [[סיקורסקי 58-S]] מ"טייסת החרב המתהפכת".