רומבה – הבדלי גרסאות

המונח '''רומבה''' מתייחס לכמה תופעות שונות: מלכתחילה בא המונח לציין את הרומבה המסורתית האפרו-[[קובה|קובנית]], אך במהלך הזמן התרחב השימוש במושג לתופעות נוספות: שם של [[ריקוד סלוני]] לטיני, קטע אינסטרומנטלי לכלי הקשה במסגרת הסלסה, ועוד. הערך הנוכחי עוסק רק ברומבה המסורתית האפרו-קובנית.

 

 

מקורותיה של הרומבה אינם ידועים בוודאות אך נהוג להגיד שהיא צמחה בשכונות עוני ב[[הוואנה]] ומטאנסאס, שהיו מאוכלסות ב[[עבדים]] משוחררים, בשלהי המאה ה 19. (במקביל היו במזרח קובה ז'אנרים דומים שנקראו טומבה).מלכתחילה היה מדובר בהתקהלות ספונטנית קולקטיבית בה שרו ורקדו. אחר כך בא המונח לציין ז'אנר מוסיקלי ספציפי.

 

 

מרבית היסודות המוסיקלים של הרומבה שואבים מהמסורת של [[מערב אפריקה]]- משם הגיעו עבדים בני שבטים של יורובה ובאנטו לקובה. יסודות אלו הם:

# חשיבות הגוון, שהוא יסוד מרכזי באסתטיקה של מערב אפריקה. התיפוף מורכב מכלי הקשה רבים כאשר לכל כלי גוון נפרד ובנוסף לכל כלי יש יכולת להפיק גוונים שונים. רב הגוניות הזו קשורה קשר הדוק לפולי ריתמיקה שכו הגוונים השונים מבצעים תבניות ריתמיות שונות.

# שירת מענה (שירה רספונסוריאלית). דיאלוג בין סולן למקהלה כאשר המקהלה מחזיקה אוסטינטו והסולן מאלתר על האוסטינטו. זהו עקרון בסיבי במוסיקה מערב-אפריקאית.

 

 

 

כאמור הקולומביה בשונה מהואואנקו והיאמבו מבוצעת על ידי רקדן גבר סולן. זהו ריקוד וירטואוזי הקשור לאחוות דתיות סודיות. הרקדן מבצע תנועות אקרובטיות המדות רוחות מכת האבאקווה (abakua)

 

 

== מבנה הרומבה ==

* "מונטונו" : חלק המונטונו מבוסס על מוטיב חוזר של המקהלה ואלתור של הסולן, המכונה "אינספירסיון". כאן הרקדנים נכנסים. מבנה זה של מונטונו חדר מהרומבה אל הסון הקובני ואחר כך לעוד ז'אנרים פופולארים במסגרת הסלסה.

 

 

ההרכב הכלי של הרומבה נקרא קומפרסה. ההרכב יכול להשתנות אך בדר"כ הוא כולל:

 

* הסולן מאלתר באינטרקצה עם תנועות הריקוד.

* [[דלעת]] המכונה "guiros” או "cheqere” . מהדלעת המיובשת מוציאים את הגרעינים ומדביקים אותם מבחוץ.

הרומבה זוהתה עד ל[[המהפכה הקומוניסטית|מהפכה הקומוניסטית]] עם השכבות הנמוכות ובעיקר עם האוכלוסייה האפרו-קובנית. היא נחשבה למשהו מופקר ו[[פרימיטיבי]] בעיני הבורגנות וזוהתה עם בורות, [[עוני]], כישוף ופגאניות. המהפכה הקומוניסטית (1961) ניכסה את הרומבה, עודדה וקידמה אותה כריקוד לאומי, למרות שלא הייתה חלק מהמיינסטרים. המטרות הפוליטיות היו כלפי חוץ לייצג את קובה וכלפי פנים ליצור סולידריות בין הקבוצות השונות בקובה. המהפכה גם מיסדה את הרומבה, הוציאה אותה מההקשר הספונטני, שכונתי פנים-קהילתי ויצרה פסטיבלים, תחרויות, בתי ספר והופעות רשמיות.

 

 

במהלך הזמן, הרומבה נכנסה למוסיקה הפופולארית הקובנית והלטינית, בעיקר דרך הסון שזוהה יותר עם המיינסטרים. המקצבים, בראש ובראשונה מקצב הקלאווס, שולבו בשירים קצרים בעלי הרמוניה מערבית במסגרת הסלסה. בנוסף יש כיום מגמה של מוסיקאים בקובה לחזור ולבצע רומבות בדרך המסורתית: עם פוליריתמיקה מסובכת ובלי כלים הרמוניים.