הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי – הבדלי גרסאות

בשנים 1220-1223 ביצע כוח מונגולי, שכלל כ-30 אלף פרשים, את אחת מפשיטות הפרשים הארוכות והמוצלחות בהיסטוריה, בארצות מסביב ל[[הים הכספי|ים הכספי]]. המשימה המקורית שהטיל [[ג'ינגיס חאן]] על כוח הפשיטה, בפיקוד המצביאים הידועים [[סובוטאי]] וג'אבאי (או ג'בה), הייתה לרדוף אחרי השאח אלא א-דין מוחמד (מוחמד השני) שליט האמפריה החווראזמית, במטרה ללכוד/להרוג אותו, ולא לאפשר לו מרווח נשימה לארגון צבאות חדשים באזורים המערביים של ממלכתו. לאחר שנודע למונגולים על מותו של השאח בסוף שנת 1220, קיבל סבוטאי אישור מג'ינגיס חאן לחצות את [[הרי הקווקז]] במטרה לחקור את הארצות והעמים היושבים מצפון וממערב להרים, ולחזור למונגוליה לאחר מסע מסביב לים הכספי.

 

 

==המרדף אחרי השאה מוחמד השני==

 

 

לכאורה, ההחלטה לשלוח כוח פרשים קטן יחסית לצוד את השליט החזק ביותר בעולם המוסלמי, שלרשותו עמד עדיין צבא של כ-400 אלף לוחמים, נראית נועזת ומסוכנת. הצבא המונגולי חדר בשלב זה רק לשוליים הצפון-מזרחיים של האמפריה החווראזמית, אזור טראנס אוקסאניה (בין הנהרות סיר דאריה והאמו דאריה). השאה עדיין שלט על מרבית שטחי האמפריה העצומה שלו (שכללה את שטח איראן של היום ואת רוב שטח אוזבקיסטן, טורקמניסטן ואפגניסטן) ויכול היה לגייס שם ללא קושי צבאות גדולים חדשים. אבל ג'ינגיס חאן הבין שהדרך המהירה ביותר להכניע את האמפריה החווראזמית היא להשתמש בטקטיקה של הלם וטרור. מטרתו הייתה לאלץ את מוחמד השני להיות במנוסה כל הזמן, ולהתמקד אך ורק בהישרדותו האישית. אסור היה לתת לו שהות מספקת לגייס צבאות חדשים ולארגן את ההתנגדות לפלישה המונגולית. לכן נתן ג'ינגיס חאן למפקדי כוח המרדף שלו את ההוראות הבאות: "אל תשובו אלא אם כן לקחתם אותו [את השאה מוחמד] שבי. אם ינוס מלפניכם, צאו בעקבותיו דרך ארצותיו, לכל אשר יפנה. חונו כל עיר אשר תכנע, אך השמידו ללא רחם כל אשר יעמוד בפניכם ויתנגד לכם" <ref>מיכאל פראודין, '''הכיבוש הגדול-קיסרות המונגולים''' (הוצאת [[מערכות]], 1966), עמוד 141</ref>.