סימפוניה מס' 49 (הפסיון) של היידן – הבדלי גרסאות

הייחוס של חלק מן הסימפוניות של היידן לזרם "הסער והפרץ" אינו ברור כל כך, מכיוון שבאופן רשמי, הסער והפרץ כתנועה אומנותית ב[[ספרות]] החל רק באמצע שנות ה-70 של [[המאה ה-18]]. אך על-אף זאת, ניתן להבחין ברצף של יצירות שנכתבו בין השנים 3\1768-1772 אשר חורגות מכל מה שבא לפניהן וממה שיבוא אחריהן. חריגות סגנוניות אלה, פרט לרושם הכללי שמשאירות הסימפוניות, מתבטאות בהבדלי [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] קיצוניים, פולס חזק ומהיר בפרקים המהירים, הרחבת טווח ה[[הרמוניה]] וה[[רגיסטר (מוזיקה)|רגיסטר]] ועוד. כמו כן, הנטייה לשימוש בסולמות מינוריים נעשית מובהקת יותר, בהתחשב בכך שמרבית יצירותיו של היידן כתובות בסולם מזו'רי; 6 מתוך עשר הסימפוניות המינוריות של היידן נכתבו בפרק זמן זה. אפשר גם למצוא סימפוניות אשר כתובות בסולמות אשר נחשבו אז ל"מרוחקים", לדוגמה סי מז'ור (סימפוניה מס' 46) פה מינור (סימפוניה זו) ופה דיאז מינור (מס' 45, "הפרידה"). השפעה דומה ניכרת גם בקובץ הרביעיות שנכתב באותה תקופה , הרביעיות אופוס 20, אשר מתוכן 2 בסולם מינורי, וישנה נטייה לסיים אותן בפרקים פוגאליים אשר גם הם מהווים אפיון לסגנון זה. לא נהוג לקבוע "אופנה מוזיקלית" רק על סמך מלחין אחד, ואכן, גם אצל [[מוצארט]] ניתן למצוא יצירות בעלות מאפיינים זהים מאותה תקופה, כמו הסימפוניה מס' 25 בסול מינור ורביעיית המיתריo ברה מינור [[רשימת קכל|קכל]] 173.

הסימפוניה כתובה להרכב [[תזמורת|תזמורתי]]י קטן אך סטנדרטי המונה שני [[אבוב|אבובים]]ים, שתי [[קרן יער|קרנות]], [[בסון]] (המכפיל את תפקיד הבס) ו[[כלי קשת]]. ההרכב אשר עמד אז לרשותו של היידן היה בעל ממדים קאמריים של ממש, ומנה לא יותר מ-6-8 [[כינור|כנרים]], [[ויולה|ויולן]], [[צ'לו|צ'לן]] ונגן [[קונטרבס]], וכמו כן נגני [[כלי נשיפה]] מועטים, ללא [[חצוצרה|חצוצרנים]] או נגני [[טימפני]].