אבלי ציון – הבדלי גרסאות

נוספו 2,620 בתים ,  לפני 17 שנים
אין תקציר עריכה
(הוספות - חלק א')
אין תקציר עריכה
המונח '''אבלי ציון''' הוא כינוי לחוגים מבין ה[[יהדות קראית|יהודים הקראים]] בימי הביניים, שהתאבלו(בערך על חורבןבשנים [[ארץ ישראל850]], -[[ירושלים1099]]), ו[[ביתשהתאבלו המקדש|המקדש]]על החורבן, והרבוהרבו במנהגי [[אבלות]] ווב[[צום|צומות]] והתגוררו ב[[ירושלים]]. אבלי ציון מכונים גם בשם '''עדת השושנים'''. קבוצה זו מהווה תופעה מיוחדת במינה בתולדות ישראל בימי הביניים, שכן חבריה ניהלו תעמולה "ציונית" פעילה, וקראו לעליה המונית ל[[ארץ ישראל]], שתזרז את בוא הגאולה. דבקותם בארץ ישראל בולטת על רקע המקום השולי שתפסה ירושלים בפעילות הרבנית באותו זמן, שהתמקדה ב[[בבל]]. בראשם עמדו "נשיאים", שמוצאם היה מבית [[ענן בן דוד]]. מספרם, בדומה לזה של הרבניים, היה קטן, והם מנו כמה מאות בודדות בלבד.
 
נראה שאבלי ציון התגוררו ברובע מיוחד משלהם, אך מיקומו - בתוך החומות או מחוצה להן - אינו ידוע. "ישיבת בכתוויה" הייתה המקום שבו התכנסה הנהגתם. בית הכנסת הקראי ב[[הרובע היהודי|רובע היהודי]] נבנה אחרי תום תקופת עדת השושנים, ואינו קשור אליה.
 
לפי הסברו של [[סלמון בן ירוחם]], הרעיון מאחורי השם "עדת השושנים" נוגע לגאולה המתקרבת. הופעת השושנים מבשרת את תום החורף, ואילו הופעת הצדיקים, המשולים לשושנים, עתידה לסמל את קץ הגלות. במילה "שושנים" יש גם התרסה כנגד הרבניים, שתוארו כ"קוצים".
 
יהודים שמתאבלים על חרבן [[המקדש|בית המקדש]] בירושלים נזכרים החל מחרבן הבית השני, אולם המונח "אבלי ציון" מופיע לראשונה במחצית הראשונה של המאה התשיעית. [[דניאל בן משה אלקומיסי|דניאל אלקומיסי]], מחברו של החיבור הרעיוני המרכזי של התנועה, טען שהחורבן גרם לביטול סדרי עולם:"ויעש את העולם כנעזב ללא שופט ובלא אורים ולא מבקש". הוא קרא "לבוא אל ירושלים ולעמוד בתוכה תמיד לפניו באבל ובצום ובכי ומספד... ולא יאמר איך אלך אל ירושלים מפחד שודדים וגנבים ומאין מחיה בירושלים".
 
אבלי ציון קיבלו על עצמם חיי עוני, צמו צומות רבים, התנזרו מאכילת בשר ושתיית יין, ועסקו בקינה על החורבן. מנהיגיחכמי העדה התכנו "המשכילים". <BR> [[סהל בן מצליח הכהן]] מתאר את חיי אבלי ציון: "ודעו, אחינו, כי ירושלים בזמן הזה מנוס לכל בורח, ומנוחה לכל אבל, ומרגוע לכל עני ודל, ובתוכה עבדי ה' הנקבצים אליה אחד מעיר ושנים ממשפחה. ובתוכה נשים מקוננות וסופדות בלשון הקודש ובלשון פרס ובלשון ישמעאל, ומלמדות לבנותיהן נהי ואשה רעותה קינה, ואומרות: איכה ישבה בדד... ובחודש תמוז ואב יגדל המספד בירושלים... האלוהים יטהר אותה... ויכוננה עד עולם סלה... בחיינו ובחייכם ובחיי כל ישראל אמן."
 
מטרת ישיבתם בירושלים ומנהגי האבלות שנהגו היו כדי להתאבל על החורבן, לזרז את הגאולה ולהחזיר את העולם למצבו המתוקן. על פי האמור ב[[ספר ישעיהו]]:"על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו", הקפידו אבלי ציון להתפלל במשמרות, כך שבכל רגע תישמע תחינתם.
יחסים קשים שררו ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] בין הרבניים לבין קראי ירושלים, שכונו ע ידם "עדת הצולעים". באגרתו של רב [[שרירא גאון]] הוא מאשים את הקראים ברצח רבניים. מדי שנה במהלך [[סוכות]] הכריזו הרבניים על החרמת הקראים, בטקס שנערך ב[[הר הזיתים]]. בסופו של דבר התערבו השלטונות כדי למנוע נוהג זה.
 
כוחם של הקראים בארץ היה רב ועולה על זה של הרבניים, עד כדי שכאשר חל שיפור מה ביחסיהם עם הרבניים, ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] דעתם נשמעה לגבי מינויים ב[[ישיבה]] הרבנית בירושלים. השיפור ביחסים מתבטא גם בהבטחה שניתנה לגבי [[כתר ארם צובא]]. הרבניים קיבלו הבטחה מהקראים, שיוכלו לחזות בכתב יד זה כל אימת שיחפצו. <BR>
 
 
יחסם של בני עדת השושנים ל[[איסלאם]] היה מורכב. מצד אחד, היו להם מהלכים בקרב השלטונות, שביכרו אותם על פני הרבניים. הם חשו הכרת הטוב לשליטים המוסלמיים על שפתחו את שערי ירושלים לפניהם. לאיסלאם רכשו אהדה גם מסיבות [[תיאולוגיות]], כמו כותבים רבניים רבים הם ביכרו את אמונת הייחוד המוסלמית על השילוש ה[[נצרות|נוצרי]]. מצד שני, הם קיוו למפלתה הקרובה של דת האיסלאם, שתבשר את בואו של המשיח, וידעו להצביע גם על השעבוד והדיכוי שהיא מפעילה כלפי הכופרים בה.
 
במאה ה-11 ננטשה במידה רבה הסגפנות שאפיינה את קראי ירושלים, נוהג אי אכילת הבשר נפסק, והם, שכנראה במשך הדורות היו עניים יותר מהרבניים, החלו לבקש את ההצלחה בעסקים ובמסחר.
 
אחרי כמעט מאתיים שנה של פעילות, שהיו "תור הזהב" של הקראות לדורותיה, עזבו הנשיאים הקראים האחרונים את ירושלים לטובת [[מצרים]] בסביבות שנת [[1050]]. ב-[[1073]] כבשו ה[[טורקמנים]] את העיר והחלו גלי נדידה ממנה. ב-[[1099]] הגיעו ה[[צלבנים]] לירושלים, טבחו, רצחו והשמידו כליל את הישוב היהודי בעיר. הקהילה הקראית במצרים עשתה מאמץ לפדות את אלו מהקראים שנשבו בידי הצלבנים.
==מקור השם==
 
==ראו גם==
 
על פעילות חכמי הקראים בתקופת תור הזהב של "אבלי ציון" בירושלים ראו בערכים:
 
*[[סלמון בן ירוחם]]
*[[דניאל אלקומיסי]]
*[[סהל בן מצליח]]
*[[ישועה בן יהודה]]
 
==לקריאה נוספת==
8,257

עריכות