משפחת פארנזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Farnese coat of arms as Duke of Parma.png|100px|ממוזער|שמאל|סמל המשפחה, כדוכסי פארמה ופיאצ'נצה]]
[[קובץ:Tizian 068.jpg|200px|ממוזער|שמאל|[[פאולוס השלישי ואחייניוונכדיו אלסאנדרו ואוטאביו פארנזה]], ציור מאת [[טיציאן]], 1546]]
'''משפחת פארנזה''' (ב[[איטלקית]]: '''Farnese''') הייתה משפחת [[אצולה]] [[איטלקים|איטלקית]]. השפעתה הייתה ניכרת בעיקר בתקופת [[הרנסאנס האיטלקי]]. בין האישים הבולטים במשפחה נמנים ה[[אפיפיור]] [[פאולוס השלישי]] ונכדיו ה[[קרדינל]] [[אלסאנדרו פארנזה|אלסנדרו פארנזה]] ו[[אוטאביו פארנזה, דוכס פארמה]], הקרדינל [[אודוארדו פארנזה]] ו[[אודוארדו פארנזה, דוכס פארמה]] וכן [[ג'וליה פארנזה]] היפה (Giulia la bella), פילגשו של האפיפיור [[אלכסנדר השישי]] ל[[בית בורג'ה]]. המשפחה החזיקה ב[[דוכסות]] [[פארמה]] ו[[פיאצ'נצה]] בין [[1545]] ל-[[1731]].
 
שורה 8:
במהלך [[המאה ה-15]] הורחבו נחלות המשפחה עד [[אגם בולסנה]]. חלק מבני המשפחה היו [[מצביא]]ים-[[שכיר חרב|שכירים]] ברומא ו[[סיינה]], אחד מהם, רנוצ'יו פארנזה (1390–1450) זכה לתואר [[סנטור]] רומא. בנו, פייר לואיג'י, נשא לאשה בת משפחתו של האפיפיור [[בוניפקיוס השמיני]], משפחת קסטני, אחת העתיקות והמכובדות ברומא. בתו הייתה ג'וליה פארנזה היפה, שבגיל 19 ונשואה (ל[[משפחת אורסיני|אורסינו אורסיני]]), שימשה כפילגשו של האפיפיור אלכסנדר השישי לבית בורג'ה. אחיה, אלסנדרו, זכה בהשתדלותה לתואר קרדינל ולימים היה לאפיפיור פאולוס השלישי. הוא הורה להקים את [[ארמון פארנזה]] במרכז רומא כבית מגורי המשפחה. הארמון קיים עד היום ומשמש את [[שגרירות]] [[צרפת]].
 
את נכד-אחיונכדו, שנקרא אף הוא אלסנדרו, מינה האפיפיור לקרדינל בגיל 14. את [[ממזר|בנו הבלתי-חוקי]] פייר לואיג'י, מינה למפקד צבא מדינת האפיפיור (גונפלוניירה) והעניק לו את העיר קסטרו (בלאציו), שטחים לחופי אגם בולסנה ותואר של דוכס. ב-[[1545]] הכתיר את בנו לדוכס פארמה. בנו, אוטאביו, הוכתר ב-[[1547]] בתואר הכפול דוכס פארמה ופיאצ'נצה.
 
ב-[[1641]] התגלע סכסוך בין אודוארדו פארנזה לבין [[משפחת ברבריני]] ובן המשפחה, האפיפיור [[אורבנוס השמיני]]. בעקבות הסכסוך [[נידוי (נצרות)|נודה]] אודוארדו מהכנסייה וצבא האפיפיור צר על קסטרו. אודוארדו ארגן [[קואליציה]] בהשתתפות [[דוכס ונציה]], [[פירנצה]] ו[[מודנה]]. המלחמה והמצור על קסטרו, שחוללו הרס מוחלט של העיר, נמשכו עד [[1644]] ולאחר מותו של אורבנוס השמיני הוצתו מחדש וכלו רק ב-[[1649]].