הגנה מרחבית – הבדלי גרסאות

ההגנה המרחבית הוקמה על סמך לקחי [[מלחמת העצמאות]], שבה מילאו ישובים תפקיד חשוב בבלימת האויב. ישובים נהפכו למעוזים ומרכזים שמהם בוצעו פעולות הטרדה נגד האויב. אחרי המלחמה קיבלה ההגנה המרחבית תנופה ואורגנה בגושים. הוחלט על סתימת אזורים ריקים בישובים חדשים, אם אי אפשר להקים במקום [[היאחזות נח"ל|היאחזויות]] צבאיות ולצרפן להגנה המרחבית. הישובים חולקו לסוגים שונים בהתאם לקרבתם לגבול. לפי חלוקה זו הוקצו להם כלי נשק והוצבו בהם יחידות [[נח"ל]]. התפיסה הצבאית של [[צה"ל]] לגבי ההגנה המרחבית, כי על מערכת זו לבלום את האויב הפולש בשיתוף עם היחידות הסדירות, עד התארגנות יחידות המילואים. מערכת ההגנה המרחבית היא שתעניק לישראל עומק אלטרנטיבי במקום העומק הגאוגרפי שהיא חסרה אותו. בעתות רגיעה תקיים את הביטחון השוטף באזורה, ותחסוך בכך לצה"ל הוצאות רבות ותאפשר לו להתרכז באימונים והתכוננות למשימות התקפיות.{{הערה|זאב שיף ואיתן הבר, '''לקסיקון לבטחון ישראל''', עמ' 158.}}

 

 

[[מבצע סיני]] הסתיים בהצלחה והמעיט בחשיבות והצרכים ההגנתיים. בדיון במטכ"ל ב-1960 הביעו חלק מהמשתתפים דעות המפקפקות בחיוניות הגהגנה המרחבית, ומטילות ספק בתפקידם הביטחוני של ישובי הספר. צה"ל הגדיל את [[חיל השיריון הישראלי|כוחותיו המשוריינים]] ואת [[חיל האוויר הישראלי]], ושם את הדגש על לוחמה התקפית ולא הגנתית.{{הערה|אורי אולניק, '''ההגנה המרחבית''', עמ' 13}}