חסיה בורנשטיין בילצקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 7:
ביוני 1941, בראשית [[מבצע ברברוסה]], 22.6.1941, נכבשה גרודנו פעם נוספת בידי הגרמנים. מיד לאחר כיבושם הטילו הגרמנים גזירות על היהודים. הם הטילו עוצר וחילקו תלושי מזון לכלל התושבים, אך היהודים לרוב נדחקו לסוף התור ולא זכו לקבל את חלקם. חסיה, בעלת חזות פולנית, נהגה לעמוד בתור ללחם במקומות רחוקים, בהם היתה מורידה את מגן הדוד ולא היתה מזוהה כיהודיה. כדי להשיג כסף למזון נוסף מלבד לחם למשפחה, החלה חסיה לעבוד עבור שכנות פולניות בעבודות תפירה.
בנובמבר 1941 הורו על כל יהודי העיר לעבור ל[[גטו]], אשר מוקם באזור צפוף במרכז העיר. חסיה ומשפחתה עברו לגור אצל סבתה של חברת ילדות של חסיה, יחד עם משפחה נוספת. הם חוו מצוקת רעב קשה. אביה ואחיה של חסיה עבדו בעבודות כפיה, וחסיה החלה לעבוד מחוץ לגטו במפעל לבנים. היא התיידדה עם הפולניות שעבדו איתה והחלה לבצע עבורן עבודות תפירה, תמורתן קיבלה מזון והביאה אותו למשפחתה. בהמשך עבדה חסיה גם בשדות סלק, עבודה קשה מאוד אשר הכאיבה לה, אך זיכתה אותה במנות מזון נוספות. {{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 89, 103- 105}}.
תחת העוצר ותנאי החיים הקשים בגטו, החלו חסיה וחבריה לשומר הצעיר להתארגן כהנהגה פעילה-'אקטיבה', גוף אשר קיבל החלטות על אופי הפעילות התנועתית בגטו והובילה. התארגנות זו יצרה מסגרות חינוך חלופיות עבור הילדים והנוער בגטו אשר הפגישו ביניהם ואפשרו להם לשחק, לשוחח, ללמוד ולהיעזר זה בזה. הם הדריכו קבוצות בגילאים שונים בשני הגטאות בעיר. חסיה ערכה ביקורי בתים בבתי הילדים ומתוך כך קיבלה החלטה יחד עם חבריה להנהגה ליצור רשת של עזרה הדדית בגטו. הם עברו בין הבתים ודאגו להשיג מזון, בגדים ונעליים למשפחות שהיו במצוקה קשה.{{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 110- 115}} בנובמבר 1942, הגיע לגטו [[זרח זילברברג]], חבר תנועת השומר הצעיר ו[[אי"ל]]. הוא יצא כשליח הארגון המחתרתי בביאליסטוק, ארגון אשר שמר על קשר עם חברי השומר הצעיר בגרודנו לאורך המלחמה. בעזרתו של זרח, החלו חסיה וחבריה לבסס את המחתרת הלוחמת. {{ הערה | חייקה גרוסמן, '''אנשי המחתרת'''. מורשת 1965. עמ' 173-177.}} הם נעזרו בחברי תנועת 'דרור' ובקומוניסטים שבגטו. פעילותם הראשונה היתה הכנת השטח- יצירת מעברים בין חצרות, רחובות, בתים וסמטאות, על מנת ליצור דרכי מנוסה. לאחר מכן הם פעלו ליצירת [[נשק קר]], להשגת [[נשק חם]] מהכפרים הסמוכים ואף הקימו מעבדה לזיוף תעודות ומסמכים. ב-2 בנובמבר החלו ה[[אקציה|אקציות| אקציה]] בשני הגטאות בגרודנו. {{ הערה | תקוה פתל- כנעני, '''זו לא אותה גרודנה, הוצאת יד ושם 2001, עמ' 187-188.}} חברי ההנהגה הבינו כי היהודים נלקחים ל[[מחנות עבודה]] ו[[מחנה השמדה| מחנה השמדה]], מהם לא ישובו. הם הושפעו מקריאתו של [[אבא קובנר]] אשר הופצה בין התנועות- "אל נלך כצאן לטבח" ורצו להילחם בגרמנים, על אף שהיה להם ברור כי ישלמו על כך בחייהם.{{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003) עמ' 117- 120.}} אולם חברי המחתרת היו מעטים ונשקם היה דל. שתי הפעולות המרכזיות שעשו היו ניסיון להתנקש בסטרבלוב- מפקד הגטו- ניסיון שכשל, וניסיון להמריד ולהבריח את היהודים שרוכזו במהלך האקציה האחרונה בבית הכנסת, ניסיון שלא הצליח עקב חוסר שיתוף פעולה של היהודים ונשק מועט. לוחמי המחתרת בפעולה היו היחידים שנמלטו ומצאו מסתור אצל איכר פולני, אך נרצחו בשנתם לאחר ששכנים פולנים הלשינו עליהם. חסיה לא לקחה חלק בפעולות אלה מאחר ובשלב זה עברה לפעול ב[[ביאליסטוק]]. {{ הערה | חייקה גרוסמן, '''אנשי המחתרת'''. מורשת 1965. עמ' 173-177 }}
 
==העלייה לארץ ישראל==