סקרנות – הבדלי גרסאות

בגיל הרך [[ינקות|הפעוטות]] חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מכוח הסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת [[הנעה|נכונותם]] להתנסות בנסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה{{הערה|שם=הגיונות|צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.}}.

 

עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר ב[[הורות|הורים]] ולאחר מכן בגגנות [[מורה|והמורים]]. כאשר מטילים על הילד לעסוק במה שאינו מעניין אותו הוא לומד עד מהרה שהלמידה היא טורח שאינו מפצה ומתנהג בהתאם. מהתנהגותו האפאטית של הילד המבוגרים עלולים להסיק שאין לסמוך על סקרנותו, אלא יש להכריחו ללמוד בין אם הוא מעוניין בכך ובין אם הוא לא. ככל שאמצעי ה[[ענישה]] מופעלים בתדירות ובעוצמה רבה יותר, כך הולכת ומתמעטת סקרנותו של הילד. דבר זה מוכיח למבוגרים את צידקת הנחתם כי אין להשתית את הלמידה על הסקרנות לבדה וכי יש להשתית משמעת ולהחדיר את רגש החובה, עד שהם תופסים את מקומה של הסקרנות{{הערה|שם=הגיונות}}.