הבדלים בין גרסאות בדף "הצופים החלוציים"

אין שינוי בגודל ,  לפני 8 שנים
מ
אולם רוב חברי המרכז ובראשם [[אריה כרוך]], חמדה אסיאו, הלל ברזל וחיים אדלר, לא האמינו עוד ברצונם או ביכולתם של החברים הללו להינתק מן האינטרסים המפלגתיים שלהם בעת מילוי תפקידם החינוכי.
 
לאחר החלטת המרכז, יצאו אנשי המפעלים למלחמה גלויה בהם. תחילה ארגנו כינוס מחאה של קיבוצי הצופים, אך זה הוחרם על ידי אנשי [[חצרים]] ו[[תל קציר]]. אחר-כך הביאו את הנושא לבירור בפני החניכים בשכבות המתבגרים. התסיסה שעורר הפולמוס בקרב הצופים אילצה את המרכז לנקוםלנקוט באמצעים נגד המדריכים "המורדים" ולמנוע מהם את הגישה אל החניכים. כ- 200 צופים ב[[תל אביב]] וכ- 800 ב[[חיפה]] - אחוז לא מבוטל בתנועה בת 7,000 חברים - התייצבו לימין מדריכיהם המודחים. הם הצהירו על הזדהותם עם מפעלי הצופים ועל התנגדותם להחלטות המועצה ובכך הוציאו את עצמם משורות הסתדרות הצופים. בפסח [[תשי"א]] (אפריל [[1951]]) כונסה בירושלים המועצה הארצית ה- 17, בלא שהוזמנו אליה הצופים הללו ונציגי חמשת המשקים: [[מעגן מיכאל]], [[בארי (קיבוץ)|בארי]], [[פלמחים]], [[יראון]], ו[[תל רעים]]. פילוגה של [[תנועת הצופים]] היה לעובדה.
 
==הקמת הצופים החלוציים==