רקטה נגד טנקים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 20:
רקטות נגד טנקים פותחו עוד ב[[מלחמת העולם השנייה]] כדי לאפשר לכוחות חי"ר לבלום כוחות [[טנק|טנקים]] של האויב. ה[[בזוקה (כלי נשק)|בזוקה]] ו[[פיאט (כלי נשק)|פיאט]] של כוחות הברית פותחו כאמצעי נגד כנגד ה[[שריון]] הגרמני, בעוד שרקטות נ"ט גרמניות פותחו כנגד [[טנקים סובייטים|הטנקים הסובייטים]] - שעלו על הטנקים הגרמנים במספרם ובעמידותם לחורף הרוסי. רקטת ה"[[פאנצרשרייק]]" הגרמנית היא חיקוי של הבזוקה האמריקנית. היא פותחה בעקבות הצלחתה הגדולה של הבזוקה אך יכולת חדירת השריון שלה שופרה באופן ניכר (מ-100 מ"מ ל-200 מ"מ) כדי להתמודד עם הטנקים הסובייטים כגון ה-[[T-34]].
ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] פיתחו הסובייטים את [[RPG-7]] על בסיס הפאנצרפאוסט הגרמני. ה RPG-7 היה אמור להיות נשק המוני כנגד טנקים ולכן הדגש היה על פשטות, אמינות ועלויות נמוכות. תכונות אלה הפכו אותו לנשק האנטי-טנקי הנפוץ ביותר בעולם. RPG הם [[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] ב[[רוסית]] של "רקטה נגד טנקים"
מטול הרקטות מתופעל לרוב על ידי צוות של שני לוחמים. לוחם אחד (שנקרא בעגה הצה"לית "מטוליסט") נושא את המטול (ועוד 2 רקטות) והוא זה שאחראי על ירי הרקטות ומבצע אותו בפועל. הלוחם השני נושא איתו 2-4 רקטות ונשק אישי (לרוב [[רובה]]) ותפקידו הוא לעזור בטעינת רקטות למטול, לאכן מטרות למטוליסט ולחפות עליו בזמן הירי.
| |||