טושימיצ'י אוקובו – הבדלי גרסאות

בתחום יחסי החוץ, פעל אוקובו לשינוי [[החוזים הבלתי-שוויוניים]] עם מעצמות [[העולם המערבי|המערב]], ויצא עם [[משלחת איוואקורה]] למסעה מסביב לעולם ב-[[1871]]. המשלחת שבה ליפן ב-[[1873]] ומיד הכריעה בנושא ה[[סייקנרון]] - שאלת הפלישה ל[[קוריאה]]. ממלכת [[קוריאה]], תחת שלטונה השמרני של [[שושלת יי]], סירבה להכיר ביפן החדשה משום ש"התמערבה" וראתה בה מדינה ברברית. לפיכך, דחתה את כל השליחים הדיפלומטיים היפניים וסירבה להכיר בתוקף ההסמכה שלהם. [[טקמורי סייגוסאיגו]], שר האוצר והאיש החזק בממשלת המעבר שנשארה ביפן בזמן העדרותה של משלחת איוואקורה, דחה את עמדת הקיצוניים שדרשו לפלוש לקוריאה, והציע לתת הזדמנות אחרונה למשא ומתן. לפי ההצעה, שהתקבלה ב-1872, סייגוסאיגו עצמו ישלח לבדו, ללא צבא, לקוריאה וינסה להסביר לקוריאנים את הרוע שבדרכיהם. לאחד משותפיו הפוליטיים, מנהיג הסמוראים של טוסה והיועץ הקיסרי [[טייסוקה איטגקי]], הסביר סייגוסאיגו כי הקוריאנים בוודאי יהרגו אותו וכך יהיה ליפן תירוץ לפלוש למדינה. עם זאת, מקורות אחרים מלמדים כי סייגוסאיגו דווקא קיווה ששליחותו תצליח, ועד היום היסטוריונים מתווכחים עם סייגוסאיגו התכוון לפלוש לקוריאה או לא. עם זאת, בקרב רבים מתומכיו ומתנגדיו של סייגוסאיגו הובנה תוכניתו כמזימה לפלוש לקוריאה. התוכנית עוררה התנגדות מצד סגן שר הצבא, [[אריטומו ימגאטה]], שסבר כי הצבא היפני איננו מוכן עדיין למלחמה מול סין שבוודאי תחליץ לעזרתה של קוריאה. כאשר חזרה [[משלחת איוואקורה]] מסיורה המקיף במדינות המערב, הובילו אוקובו ואיוואקורה עצמו את ההתנגדות לתוכנית. בנאום מפורסם, שנקרא לימים "נאום שבע הנקודות", טען אוקובו כי במצבה הנוכחי אין ביכולתה של יפן להתמודד עם מעצמות המערב, ובכל מקרה - הסכנה העיקרית לבטחון הקיסרות נובעת דווקא מ[[רוסיה]], לא מ[[קוריאה]]. דעתו של אוקובו לא התקבלה על ידי הקבינט, אולם באמצעות תוכנית מורכבת שנהגתה בידי שותפו הזוטר, שר העבודות הציבוריות [[הירובומי איטו]] (לימים ראש ממשלה), וכונתה על ידי אוקובו עצמו "המזימה הסודית", הצליחו אוקובו ושותפיו לשכנע את הקיסר לבטל את תוכניתו של סייגוסאיגו. שר האוצר, שראה בצעדיו של אוקובו בגידה אישית וחוסר מוסריות שאין כמותו, התפטר מהממשלה ואיתו כל שותפיו הפוליטיים מ[[סאצומה]], [[היזן]] ו[[טוסה]]. רבים מקציני וחייליו המשטרה והמשמר הקיסרי, כמו גם עובדי מדינה רבים מסאצומה וטוסה התפטרו ביחד עם סייגוסאיגו וחזרו למחוזותיהם.

בעקבות משבר הסייקנרון באוקטובר 1873 איבד אוקובו את תמיכת שותפו-לשעבר [[טקמורי סייגוסאיגו]]. סייגוסאיגו, שהסתגר בכפר קטן בסאצומה, האמין כי הממשלה מחקה את ערכי המערב באופן שטחי וכושל, בלי להבין את הגורמים הרוחניים שעומדים מאחורי עוצמתן של מדינות אירופה. גרוע מכך - הוא סבר כי בכך רומסת הממשלה, מעבר לדרוש, את הערכים היפניים המסורתיים. ב-[[1877]] הוביל סייגוסאיגו את צבא [[סאצומה]] במהלך ה[[מרד סאצומה|מרד כנגד הממשלה]], ואקובו, בתור שר הפנים, פיקד על צבא הקיסר. לאחר תבוסת המורדים הפך אוקובו לבוגד בעיני רבים מהסמוראים של סאצומה ותומכיהם ברחבי המדינה. ב-14 במאי 1878, בעת שהיה בדרכו לארמון הקיסר, [[התנקשות|התנקשה]] בחייו של אוקובו קבוצת סמוראים מ[קנזאווה], בפיקודם של [איצ'ירו ימאדה]] ו[[נאגה צורֶהידה]]. לאחר ההתנקשות הסגירו עצמם ו[[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] כחודשיים לאחר מכן.